|
|
עמוד:13
הראשון ויבוא במקומו משוכלל יותר , כלומר , נשלט יותר ויותר בר פיקוח . ואיך "מטביעים" את "הטבע השני" על גבי "הטבע הראשון" ? עדיין לא ב"גננות { נטית" אבל כבר ב"גננות דידקטית : " על ידי טיפוח קצת מאישיותו ודיכוי השאר . ומניין שאפשר לעשות כך ולהצליח ? ומניין שמותר לנסות ולעשות כך ? ומניין שיש זכות לאדם אחד לקהת ולעשות דברים לאדם אחר — ? מפני שממש טובתו שלו , אומרים , טובתו של אותו אדם צריכה מעשים מיטיבים כאלה , שלא לשכוח את טובת החברה ואת טובת התרבות , שהיחיד הולך להיטמע בהן . אין , כמובן , כל חדש בהבנות כאלה של החינוך . עוד רוסו לפני כמאתיים שנה , הציג בספרו אמיל , את החינוך "כמערכת דיכוי טבע 1 של האדם והחלפתו במהות חדשה , " ואת תפקידו של החינוך תיאר לפיכך כמתכוון "להביא את האדם להיות ההיפר משהוא על פי מהותו הטבעית , " ושכל תכליתו היא "יצירת אזרח בעל מידה טובה , שאינה אלא כיבוש ה . יצר , " ושמה שמוטל על החינוך , לפיכך , הוא "להיאבק בטבע זה , להגבילו ולהתגבר עליו . " וכך יהיה החינוך הופך "למערכת של אינדוקטרינציה המכוונת את האדם לאהוב את החוקים ואת הסדרים הקיימים , ולאבד כך את חירותו ואת כבודו . " וייתגלה אז כמי "שמקדיש את כל כוחו , את כל חירות הבחירה שלו , לטשטושה של חירות" עצמו . ( וראה , רן סיגד , "רוסו , חירות , אוטופיה , שיעבוד , " עיון , ל"ב / ב , תשמ"ג , ע"ע . ( 55—41 תפישות מתעקשות ובלתי נכחדות אלה של החינוך — מכחישות במפורש את הבעייה מדריכת המנוח של חופש הרצון . ו"הרצון המחונך" תופש את מקומו של "חופש הרצון , " שהפך להיות אשלייה חסרת משקל : אין חופש בחירה ואין מימוש החופש . ולחנך , זה פשוט , לגרום לו לאדם שיהיה לו רצון שהחינוך רצה בו , במקום הרצון שהוא רוצה . והחינוך , לפי זה , יהיה : תיקון רצונו של האדם ברצון אחר .
|
|