|
|
עמוד:11
ולאן הגיעו , שלא לדבר על ילדים מקופחים ועשוקי ילדות , ולאן הגיעו . או מה קורה לכל הנוסחות החכמות והמתכונים של העצות המומחיות , לאמור , אם תעשו כך ייצא לכם כך , ואם תימנעו מעשות כך ייצא לכם כך — איפה הן העצות ואיפה הן התוצאות 7 ואיפה הקשר ההכרחי הזה שבין הכוונות ובין התוצאות ? מה מתקבל ? מתקבל שמי שאומר "חינוך" או אומר "לחנך , " אומר שניים : אומר תקוות תכלת ואומר מציאות אפורה , ואומר עוד שהקשר בין השניים אין שום ביטחון מראש מד , תהיה צורתו למעשה , ואם יתקיים בכלל . לא נעים להודות בכך בקול , אבל מה עושים עם העובדות ! אגדה היא כידוע סיפור שהייתכן והלא ייתכן משמשים בו יחד . ובני אדם כידוע אינם יכולים בלי אגדות ולא רק כשהם קטנים ופתאים . יש בה באגדה מן הסתם משהו מיטיב ששומר על איזון הנםש והופך אותה לצורך ולא רק לתפנוק רך . גם הציפייה מן החינוך יש בה מאותה נהייה אל האגדה . משהו שאילו היה קיים בפועל , היה שומר על האדם ומטפח בו את הטוב ומונע אותו מהסתבך בלא טוב , כבסיפור שתאפשר והאי אפשר משמשים בו יחד , ושבני אדם , מסתבר , זקוקים הן למעט האפשר המוגבל שבו , הן לאגדה שמעל לאפשר שבו , וגם לאי האפשר שמעל כל הגבלה שהיא . ומד , היא האגדה של החינוך 1 שיש כוח אחד כל יכול כמעט ברשות בני האדם , ושאם מפעילים אותו נכון , יכול הכוח הזה לעשות למענם הכול : לקחת ילד קטן אחד ולעשות אותו גדול בפחות ייסורים , לקחת ילד סתם ולעשות אותו ילד טוב , לקחת ילד עקשן ולעשות אותו ילד ותרן , לקחת בן סורר ומורה ולעשות ממנו בן יקר ותכשיט למגדליו , ובעיקר וקודם כול ן לקחת ילד בלתי יודע כלום ולעשות אותו יודע כל צרכו . הנה , זאת תמצית אגדת החינוך — לקחת ילד ולעשותו מועיל ,
|
|