|
|
עמוד:9
. 3 ביום אין למחנך שהות לעיון , אך יישב לקרוא , והנה ילד ראשון ותלונה בפיו : בשעת כתיבה דחפו שכנו , נעשה כתם , ואין הוא יודע עכשיו , אם להתחיל הכול מחדש , אם להניח את הכתוב כפי שהוא , או לתלוש את הדף . — הילד השני צולע : יש לו מסמר בנעל , קשה עליו ההליכה . השלישי שואל , אם מותר לקחת דומינו . הרביעי מבקש את מפתח הארון . החמישי מחזיר ממחטה שמצא : "מצאתיה ואיני יודע , למי היא שייכת . * השישי מוסר למשמרת ארבעה גרושים , שקיבל מאת הדודה . השביעי בא במרוצה לקבל את הממחטה % " היא שייכת לי , הנחתי אותה לרגע על אדן החלון והוא מיד לקחה / ' שם בפינה משחק לו שלומיאל קטן במספריים ; מלכלך הוא סביבו ועלול לפצוע את עצמו — מי נתן לו את המס פריים ל — באמצע החדר תיגרה ע רה , עוד מעט יעברו למהלומות' — יש למנעה . זה שחש בלילה בשינו , רץ כעת כמטורף , שוב ידחוף במרפקו את אחד הכותבים' או שיפיל את הדיותה על הרצפה ן ובלילה אולי יתעורר שוב מכאב שיניים . רצונו של המחנך חייב להיות חזק ביותר כדי שיוכל להרשות לעצמו לקרוא ספר ולו הקצר ביותר . . 4 אבל רצונו אינו חזק , מפני שאינו מאמין . מחבר הספר יוכיח , אגב מראי מקומות מרובים' את למדנותו . פעם נוספת יחזור על מה שבדרך כלל ידוע . אותן המשאלות החסודות , השקרים הנעימים ( המקובלים ) , העצות שאינן נתונות להגשמה . המחנך מחויב ... מחויב ... מחויב ... ולבסוף בכל הענינים הקלים
|
|