|
|
עמוד:299
ביוגראפית על חבריו של מחמד שחיו או ביקרו בעיר שהיא נושא החיבור , והיא נכתבה על ידי חכמי הדת וההלכה ובעיקר בידי אנשי מסורת הקשורים בצורה זו או אחרת אל אותה עיר , 102 גם ספרו של אלואסטי חייב היה לכלול פרק כזה של ביוגראפיות . אך כאן הסתפק המחבר בפרק קצר מאוד , שבו הביא רשימה של חברי מחמד שחיו בירושלים , תוך אבחנה בין אלה שהשאירו צאצאים לבין אלה שלא השאירו צאצאים . באופן כללי , נראה שאלואסטי חיבר את ספרו זה בלחץ הזמן , שכן הפרקים אינם שווים בגודלם , ולא פעם הופיעו מסורות חשובות ללא כל מסגרת של פרק , בעוד שכותרת פרקים מסוימים כללה פרטים שלא הופיעו במסורות שבתוך הפרק . שלב חשוב מאוד בהתפתחות ספרות זו מהווה חיבורו של אבו אלמעאלי אלמשךף אבן אלמרג'א , שחיבר את ספרו שבחי ירושלים וחברון ושכחי אלשאם ( פצאאל בית אלמקךס ואלח'ליל ופצאאל אלשאם ) כשלושים ארבעים שנה אחרי חיבורו של אלואסטי . לפי שם החיבור אפשר להבין , שהוא כלל בו לא רק את ירושלים כי אם את חברון ואת אלשאם 105 באופן כללי . תרומתו של אבו אלמעאלי לספרות שבחי ירושלים היתה בכך שהוא אסף כמות עצומה של מסורות שהיו פזורות בחיבורים שונים , או נלמדו על ידי חכמי דת במקומות רבים , וקיבצם בתוך ספר שגודלו פי חמישה מספרו של אלואסטי . אבו אלמעאלי חילק את חיבורו לפרקים הקשורים זה בזה בצורה הגיונית . הוא התחיל בהקדמה , המסכמת בצורה תמציתית את עיקרי שבחי ירושלים באסלאם , כשהדגש מושם על הנושאים האסלאמיים ולא היהודיים או הנוצריים . 106 לאחר מכן בא פרק על קדמותו של מסגד מכה על פני זה של ירושלים , הקובע באופן עקיף שאין בחיבור זה ניסיון לגרוע ממעמדה החשוב יותר של מכה והקדוש יותר . פרק על הקשר בין מכה , מדינה וירושלים , מספר כי הן חוברו אחת לשנייה , ורק אלף שנה לאחר מכן נוצרה האדמה , 108 וכן ששלוש ערים אלה נוצרו מאותו קצף ( זבדה ) ואתם העיר כופה שבעיראק . 109 בעקבות הדגשת הקשר האסלאמי של ירושלים הופיעו מספר פרקים על קדושתה ביהדות ותולדותיה בימי דויד ושלמה , 102 שתי הדוגמאות הבולטות ביותר בשטח זה ף תאריח' בעדאדמאת אלח'טיב אלבע'דאדי ( מת בשנת , ( 1072 ותאריח' דמשק מאת אבן עסאכר ( מת בשנת . ( 1175 שתי דוגמאות אלה הנן מאוחרות והן מהוות שיא בהתפתחות ספרות זו בכיוון הזה . 103 ראה : ואסטי , מסורת מס' . 103 104 למשל שלוש עשרה המסורות הראשונות אינן נכללות במסגרת פרק כלשהו . לפני המסורת השישים ואחת מופיעה כותרת הקושרת את מעיין השילוח עם באר זמזם במכה , אך בגוף המסורות אין זכר לזמזם . 105 מונח המשמש בעת ובעונה אחת לציין את דמשק או את סוריה רבתי . בחיבור של אבו אלמעאלי הכוונה היא לסוריה רבתי , וזאת לאור מסורות מסוימות כמו זו המופיעה בדף 109 ב , ובה שואל כעב אלאחבאר איש 'מאנשי אלשאם' אם הוא ממחוז ג'נד , חמץ , דמשק , אלארדן ( מקביל למחוז פלסטינה סקונדה הביזאנטי ) או פלסטין ( מקביל לפלסטינה פרימה הביזאנטי . ( החלק שייחד המחבר לאלשאם היה קצר יחסית , שישה דפים מתוך מאה עשרים וארבעה ( מדף 108 ב ועד לדף 114 ב . ( החלק שיוחד לחברון כלל עשרה דפים ( מדף 114 ב ועד סוף החיבור , בדף 123 ב , ( והוא מעניין באופן מיוחד , שכן הוא כמעט חיבור בפני עצמו , ראשון מסוגו , שבעקבותיו הופיעו חיבורים עצמאיים המיוחדים לחברון , אם כי מחברים לא מעטים של שבחי ירושלים הצמידו חלק זה לחיבוריהם . הוא הקדיש מקום מיוחד לשבחי אשקלון שבחי פלסטין ושבחי אלאךדן . 106 , דפים 2 ב3- א . 107 דף 3 א-ב . ' ° 8 3 ב . 109 דפים 3 ב4- א . עיר זו מקודשת לשיעים . זוהי אחת המסורות שבהן מעמידים עיר זו במעמד שווה לירושלים . לפעמים השיעים מעמידים אותה במעמד עדיף על ירושלים . ראה על כך קיסטר , שלושת המסגדים , עמ' ! 191-190 חסון , שבחי ירושלים , עמ' . 45
|
|