|
|
עמוד:292
המשמיטות את ירושלים או ממעטות בערכה מוכיחה דברים אלה . יותר ממחצית מוסרים אלה היו מחשובי חכמי מדינה או למדו מסורות מפי אנשי מדינה . להלן רשימת שמות המוסרים , הנראים כאחראים למסורות : ( א ) טאווס בן כיסאן , שמסר את הגירסה האומרת שיש לקשור את האוכפים לשני מסגדים : מסגד מכה ומסגד מדינה , נחשב לאחד מגדולי חכמי מדינה . ( ב ) ג'אבר בן עבד אללה הוא זה שמסר על מישהו שאמר למחמד ביום כיבוש מכה י : נדרתי לנסוע לירושלים אם אתה תכבוש את מכה . ענה לו הנביא : התפלל כאן [ כלומר במכה . [ הוא חזר על אמירתו שאלתו זו . הנביא חזר על תשובתו . האיש שאל בשלישית ואז ענה לו הנביא : עשה כרצונך . ג'אבר זה היה איש מדינה , או כדברי אלך'הבי , הוא היה מפתי ( פוסק ההלכה ) של מדינה " . ( ג ) אבו סעיד אלח'ךרי , שמייחסים לו מסורת זהה לזו של ג'אבר בן עבד אללה , עם הבדל אחד , והוא העדפת מדינה על פני מכה וכמובן על פני ירושלים , היה אחד מגדולי המוסרים במדינה . ( ד ) בשמו של סעיד בן אלמס _ יב קשורה המסורת המספרת , שמישהו ניגש לח'ליפה עמר בן אלח'טאב ( שלט בין השנים ( 644-634 וביקש את רשותו לנסוע לירושלים . עמר ציווה עליו להכין צ דה לדרך וכאשר הצידה היתה מוכנה , המליץ הח'ליפה בפני האיש לערוך עמרה ( עלייה ל רגל למכה שלא בעיתה ) במקום לנסוע לירושלים . סעיד בן אלמס ^ ב מתואר גם הוא כחכם ההלכה של מדינה . בשמו מובאת אף המסורת המבהירה את עיקר הסיבה של התנגדות קבוצה מחכמי הדת המוסלמים לתת רשות לעלות לרגל לירושלים . במסורת זו מסופר על כך שבהיות הח'ליפה עמר בן אלח'טאב במכלאה של גמלים שנלקחו כצדקה , עברו לידו שני אנשים . לשאלתו מניין הם באים , קיבל תשובה שהם באים מירושלים . עמר היכה אותם במקלו ואמר להם : ערכתם עלייה לרגל בדומה לעלייה לרגל לכעבה ? השניים ענו : לא , אנו באנו מאדץ זו וזו ועברנו בדרכנו בירושלים ושם התפללנו . עמר הגיב : אז כך ! והניח להם . ( ה ) מאלכ בן אנס , מייסד האסכולה המאלכית ( אחת מארבע אסכולות ההלכה האורתודוכסיות , ( שנמנע מלבקר בירושלים פן יהפוך ביקורו לסנה ( מנהג , ( הוא איש מדינה . מייסדי שלוש האסכולות האחרות לא היו אנשי מדינה . דוגמאות אלו מספיקות כדי להבין שנושאי הדגל בשתי המאות הראשונות לאסלאם של מגמת ההימנעות מהענקת מעמד מקודש לירושלים , השווה למעמדן של מכה או של מדינה או אף 55 הסתפקנו במסורות שהובאו על ידי קיסטר במאמרו המקורי ובתוספות שהוסיף עליו , מאחר שהחומר שהופיע במקורות המוסלמים בנושא זה היה ציטוט של אותן מסורות , ללא תוספות או חידושים . המאמר של קיסטר והתוספות עליו ראו אור בקובץ מאמריו : 56 Reprints , London 1980 , xiil , pp . 173-196 , 1-8 Studies in Jahiliyya and Early Islam , Variorum ראה : ד'הבי , תר'כרה , עמ' , 90 בעיקר המסורת של קיס בן סעד , איש מדינה ובנו של אחד מגדולי מנהיגי מדינה בזמן מחמד , האומר : 'מעמדו של טאוס בעינינו [ אנשי מדינה — י"ח ] היה כמעמד אבן סיךין בעיני תושבי בצרה " . ' ראה : , Supplement , pp . 230-232 M . J . Kister , 'Djabir b . 'Abd Allah ' , EP , והספרות העשירה המוזכרת שם . 58 ראה אודותיו ד'הבי , תד'כרה , עמ' 59 . 44 ראה אודותיו שם , עמ' j . Schacht , 'Malik b . Anas ' , El ' , 111 , pp . 205-209 60 . 56-54
|
|