|
|
עמוד:192
ממגנצא ! מקומו של התלמוד הבבלי בולט ביותר בתשובות . וכל הדיון מבוסס עליו . עובדה זו מלמדת . כי מתן הבכורה לתלמוד הבבלי לא היתה נחלתם של חכמים הקשורים לבבל בלבד , אלא גם של חכמי ארץ ישראל מובהקים . היה זה תהליך מתמשך , שלא ניתן היה עוד להתעלם ממנו ולעמוד כנגדו . כאמור , מצינו זיקה הדוקה למקרא בעיסוקיהם של בני ארץ ישראל במדרש ובפיוט . ומסתבר שגם בפסק ההלכה שימש המקרא , על ידי דרשות של כתובים שהובאו כאסמכתא . אמנם , אין בשרידי המקורות שהגיעו אלינו מתורתם של בני ארץ ישראל בהלכה משום הוכחה חד משמעית לכך ( ספר המעשים , ורוב התשובות של גאוני ארץ ישראל , הנם סיכומי הלכות בלבד , ללא משא ומתן של ממש , ( אך ישנם רמזים לכך . הוא הדין במידת ההזדקקות של חכמי ארץ ישראל לספרות התנאית בפסקיהם , ומידת העיסוק בספרות זו בכלל , ואף על כך מועטות הידיעות שבידינו . קו אפיון מעניין אחר העלה מ' מרגליות . לדעתו , שימשו ליקוטי הלכות מתחומים שונים דרך ספרותית אופיינית ליצירה ההלכתית של בני ארץ ישראל , ומליקוטים אלה נטלו בני אשכנז וצרפת הראשונים : האופי של החיבור שלפנינו = ] פנקס הלכה ארצישראלי ] הוא ליקוטי ... נראה לי לשער שמוצאה של הצורה הספרותית של הספרים 'דבי רש"י , ' כ'ספר הפרדס' או 'מעשה הגאונים' שיש בהם אוסף פסקי הלכות בצרוף פירושים , נובע ... ן ומאותם ספרי הליקוטים ... בעוד שהצורה הספרותית של חיבורי הספרדים , כהלכות הרי"ף או הלכות הנגיד וריצ"ג . נקבעה ע"י הגאונים ... הנה הצורה הספרותית של חיבורי הצרפתים מדבי רש"י היא של חיבורים מלוקטים מהלכות ופירושים שמקורם בחיבורים א"יים , שהיו מעין ספרי שימוש ( מלשון פנקס ) שרשמו להם חכמים ותלמידים מחומר מלוקט ממקורות שונים לשמרו לזכרון . אך נראה לי שאין לקבל קביעה זו . מצינו גם באשכנז הקדומה את הדרך הספרותית של ריכוז הלכות סביב נושאים מיוחדים . אף שרדו מונוגראפיות או חיבורים שסודרו לפי נושאים והם ערוכים לפי שיטה ברורה . כגון הלכות טריפות של רבינו גרשם מאור הגולה , ספר הדינים = ) ספר השו"ת ) של ר' יהודה הכהן . ועוד . את ההסבר לטיבו המיוחד של ספר מעשה הגאונים , המבוסס למעשה על ספר מעשה המכירי ואיננו כלל מבית מדרשו של רש"י , יש לחפש בתחום אחר . יתר על כן , גם בארץ ישראל עצמה מצינו ספרים בהלכה שסודרו לפי עניין ושיטה , וקשה לראות את דרך הליקוט כסממן המאפיין את היצירה הארץ ישראלית . גם סממן אחר שמנה מרגליות עודנו מוטל בספק ' 'ספרות ההלכה הארץ ישראלית עוסקת כולה בקביעת הלכה פסוקה ולא בפלפולי הלכות * . ' קביעה זו נכונה לפי שרידי היצירה הארץ ישראלית 44 תופעה זו בולטת ביותר אצל חכמי אשכנז בסוף המאה הי' וכמחצית הראשונה של המאה הי"א : רי משולם בר' קלונימוס , רבינו גרשום מאור הגולה , ובמיוחד ר' יהודה הכהן . ראה עליהם י גרוסמן , חכמי אשכנז , עמ' 45 . 206-204 , 157-154 , 76-63 מרגליות , הלכות א"י , עמ' מ . ' י ראה : גרוסמן , בני מכיר , עמ' 47 . 129-121 הלכות טריפות הנזכר לעיל . כאמור , את חוסר השיטה של ספר המעשים מסתבר לתלות במציאות מיוחדת , בהיותו מעין סיכום של הכרעות בית הדין . 4 s מרגליות , הלכות א"י , עמ' . 16 מרגליות נתן סממן נוסף לספרות הארץ ישראלית ! היותה אנונימית , מבלי שייקרא עליה שם של מחבר . למעשה , במשא ומתן ההלכתי לא היה מקובל להזכיר שמות של חכמים בני התקופה , ותופעה זו מאפיינת גם את היצירה ההלכתית בבבל בראשית תקופת הגאונים .
|
|