פרק שישי הקראים

עמוד:176

העדה בירושלים . הוסף לכאן גם את הרפיית הלהט הקנאי מצד הקראים , המאפיינת תקופה זו ( ראה לעיל . ( הגאון שלמה בן יהודה , ראש ישיבת pK ישראל , ביקש לבטל את הכרזת החרם השנתית נגד הקראים . כמה ממנהיגי הרבניים , וביניהם בנו של הגאון , החליטו להחרים בניגוד לדעת הגאון , וכן רצו לאל ץ את הקראים לשבות מעסקיהם וממלאכתם במועדי הרבניים . כמו כן הם ניסו כנראה ללחוץ על הגאון , בפיתויים ובאיומים , שיחייבו אותו במסים ושישללו ממנו תרומות ונדבות , כדי שיחדש את החרם . הקראים התלוננו אצל השלטונות הפאטמיים בקאהיר . הללו פרסמו פקודה , שהבטיחה לקראים חרות לקיים את תפילתם בבתי הכנסת שלהם על פי מנהגיהם , לשמור את מועדיהם על פי חשבונם , למכור ולקנות את מה שירצו ובעת שירצו , וכן איימה בעונשים חמורים על מי שיפר את השלום בין העדות . אולם פקודה זו לא קוימה , ומשום כך נתפסו שלושה ממנהיגי הרבניים והובלו למאסר בדמשק . אחרי התערבות במצרים והבטחות לקיים את הפקודה פורסמה פקודה שנייה , שלפיה שוחררו האסורים בדמשק והותר להם לשוב למקומותיהם ( ירושלים ורמלה ) ולתפקידיהם . אולם למעשה לא ביצע המושל המקומי את הפקודה השנייה , ולא שחרר את האסורים . לאחר התערבות נוספת בקאהיר פורסמה בפומבי פקודה שלישית , שאסרה על הסכסוכים בין שתי העדות , וכן אסרה על כל אחת מהן להתערב בענייני חברתה . עוד הבטיחה הפקודה , כי שוב לא יורחקו מנהיגי הרבניים ממחוז פלסטין ( שבירתו היתה רמלה , ( איימה בעונשים על כל העובר על דברי הכרוז , התירה לאומנים מבני כל אחת מן העדות לעבוד או לשבות בימי מועדיהם לפי רצונם ומנהגם , והזהירה את המושל המקומי שלא לשאת פנים לשום צד . סכסוך זה ויישובו לא נגעו בירושלים לבדה אלא גם ברמלה , אולם חשיבותו למעמד הקראים בירושלים היתה גדולה : השלטון הפאטמי הכיר במעמד הקראים כעדה נפרדת , מוגנת על ידי השלטון , ושלל מן הרבניים כל זכות להתערב בענייני הקראים . כאשר ניסו כמה ממנהיגי הרבניים בירושלים להתגרות בקראים ולהעליל עליהם שבפורים 'צרו צורות שלושה אישים' ושרפון , גרם הדבר למחלוקת , להכרזת חרם על המעלילים ולמאסרים . שחרור האסורים לאחר מכן לא היה מעשה קל . ניסיון הרבניים ללחוץ על הגאון לחדש את החרם על הקראים לא עלה בידם " . עם זאת , מסימני התקופה הוא , שהשפעתם של קראי מצרים היתה מכרעת בכל המהלכים בסכסוכים הנזכרים , אשר הצריכו התערבות אצל השלטונות בקאהיר , הן לטובת הקראים והן לטובת הרבניים . המיתון שחל במתח שבין שתי העדות עם התחזקות מעמד הקראים מתבטא גם בחלקם של הקראים בסכסוכים שנתגלעו בקרב הרבניים לבין עצמם בירושלים ( ובארץ ישראל ) במאה הי"א . הירושלמים . ראה : גויטיין , שם , א , עמ' . 53 , 7 על נישואים בין קראים ורבניים לפי תעודות הגניזה , ראה : גויטיין , שם , ג , עמ' ; 158 , 57 , 26 גיל , א"י , א , , 655-654 ושם הערה 937 בסופה . 69 עוד לפניו ניסה שלמה הכהן בן יהוסף , ראש ישיבת px ישראל , להרגיע את הרוחות בין הרבניים והקראים . ראה : גויטיין , היישוב בא"י , עמ' 70 . 72-71 ראה : מאן , היהודים במצרים , א , עמ' 137-134 ( ושם ספרות קודמת ;( ספר הישוב , ב , עמ' נא-נב , עמ' 85-83 ( מס' 25 , ( 55-53 ( מס' 44 , ( 46 ( מס' ;( 7 לפקודה הראשונה והשלישית ראה of Palestine ' , JJS , v ( 1954 ) , pp . 118-125 Caliph ' s Decree in Favour of the Rabbanite Jews s . D . Goitein / A : ( פרסום נוסף עם תרגום , ( Decrees , London 1964 , pp . 23-34 SM . Stem , Fatimid -. miywbiix וראה גיל , א"י , א , עמ' , 460-459 ס' ; 783 ב , עמ' , 567-565 ס' . 310 ' ראה : ד"צ בנעט , 'מכתב מאת שלמה בן יהודה , ' חקרי מזרח לזכר ד"צ בנעט , ירושלים תשל"ט , עמ' ; 16-1 גיל , א"י , ב , עמ' , 176-170 ס' , 92 פרסם שוב את התעודה ופירשה בכמה מקומות באופן שונה .

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר