|
|
עמוד:175
היחסים בין קראים ורבניים את התקופה האסלאמית הקדומה בירושלים יש לחלק מבחינת היחסים בין הקראים והרבניים לשתי תקופות : מהתיישבות הקראים בירושלים עד ראשית המאה הי"א ומאז עד הכיבוש הצלבני . בתקופה הראשונה מתוחים מאוד היחסים בין שתי העדות , והם מלווים פולמוס חריף ורצוף , עד כדי התנגשויות אלימות . על עמדת ראשי ישיבת ארץ ישראל בתקופה זו מצויה עדותו הידועה של רבי אברהם בן דויד , בדבר החרם שהיו מחרימים את הקראים מדי שנה בשנה בהושענא רבא על הר הזיתים " . על התנגשויות אלימות בין קראים ורבניים הסיקו חכמים ממכתבי בן מאיר , ובייחוד מן המכתב שבו הוא מספר על אחד מאבותיו , 'ר' מוסי [ קרי : מוסא ] שנהרג בעזרה מתחת יד זרע ענן , ' על עצמו ועל חבריו , שסבלו עינויים רבים , ובכלל זה מאסר ומלקות 'מתחת יד בני ענן השונאים . ' לפי סדר הדורות ביקשו לקבוע את זמנה של הריגת מוסא הנזכר בשנת 870 בקירוב . אלא שבהנחות אלה עדיין נשארים שני פרטים עיקריים מעורפלים : זהותו של מוסא וייחוסו — ופרט זה חשוב הן לשם קביעת זמנו של המאורע והן לגבי קביעת זהותם של מתקיפיו — וזהותם של תוקפיו , כלום הם ' קראים , ' כפי שניתן לפרש מונח זה אחרי התגבשות הכת , או שהוא מכוון אל אחת הקבוצות , כגון ה'ענניים , ' שמתוכן נתגבשה הכת . 65 עם זאת קרוב לוודאי שרישומו של מאורע אלים זה השפיע על היחסים שבין קראים ורבניים בזמנו של בן מאיר , היינו שלושים או ארבעים שנה לערך אחרי עלייתו של אלקומסי . על פי משפט אחד בכתבי רס"ג שיער י' מאן , שכוחם של הקראים בירושלים בראשית המאה הי' היה כה חזק , עד שאילצו את הישיבה הירושלמית לעקור לרמלה . עדויות אלה על סגנונם הקנאי של קראי ירושלים במאה הי' מאפשרות להניח כמעט בוודאות , שהיחסים בין שתי העדות היו מתוחים ביותר . באותו פרק ניסו הרבניים לבצר את עמדתם בעזרת החרם ולהסתייע בהתערבות השלטון המרכזי שבבגדאד , ואילו הקראים היו כת לוחמת בקנאות ובהקרבה לקידום מטרותיה . בתקופה השנייה גברה תלותה של הקהילה הקראית בירושלים באנשי הכת בקאהיר , בייחוד באחים לבית תסתךי , שהגיעו לעמדת השפעה מכרעת בחצר הפאטמית " , וכן השפיעה אישיותו של הגאון שלמה בן יהודה , שביקש לקרב את הלבבות בין שתי העדות . תלות זאת בקאהיר השפיעה על 62 לסקירת הפולמוס בענייני הלכה ראה : מאן , מקורות ומחקרים , ב , עמ' . 61-50 פולמוס זה אינו אופייני במיוחד לירושלים , גם אם רוב הנציגים הקראים היו ירושלמים ( ולא במקרה , כאמור לעיל 63 . ( ספר הקבלה , מהדורת ג"ד כהן , עמ' , 68 שורות . 354-351 64 ראה : מאן , מקורות ומחקרים , ב , עמ' . 45-44 מאן , היהודים במצרים , א , עמ' , 60 פירש 'בעזרה' — בהר הזיתים ; גיל , א"י , א , עמ' 466 הציע לפרש בבית הכנסת . 65 ראה לעיל , הערות . 32 , 31 , 11 גיל , שם , עמ' , 536-533 ס' 851-849 דן בגאונים הקדומים ובסדר דורותיהם . הוא סבור שהגאון שמדובר בו הוא מאיר , אביו של אהרן 'בן מאיר . ' שם , עמ' , 466-465 ס' , 789 במהלך דיונו במחלוקת הלוח שבין בבל וא ^ ישראל , מציע גיל כי 'זרע ענן' המואשמים בפגיעות בגאון ארץ ישראל ובאבותיו אינם אלא גאונים מתחרים , שהתייחסו על משפחת ראש הגולה ( ראה לעיל , הערה , ( 10 שהחלו מתחברים לקראים , וכן שהגאון מאיר מתגונן במכתב מפני האשמות שנטה ללוח הקראי . 66 מאן , היהודים במצרים , א , עמ' , 63 הערה . 1 67 ראה : מאן , מקורות ומחקרים , ב , עמ' ; 46 ועמ' , 7 הערה . 13 68 לשאלת קראותם של התסתרים ראה דברי גויטיין , חברה , ב , עמ' , 527 ; 30 הערה ; 36 לתולדותיהם ראה גיל , תסתרים , בעיקר עמ' 94-86 , 64-59 ( ובקיצור הנ"ל , א"י , א , עמ' , 457-456 ס' . ( 780 ככל הנראה היו קראי מצרים מעיקרא קנאים פחות מאחיהם
|
|