|
|
עמוד:173
שכבר העלה אותה דניאל אלקומסי באיגרתו . בראשית הקטע שנשתמר מן האיגרת מזהיר דניאל : ' שובו אל תורת ה ... ' אל תתעו בדברי החיצונים 50 . ' נושא זה נידון בהרחבה לאחר מכן על ידי סלמון בן ירוחים בפירושו לקוהלת . שם טוען סלמון , כי חייב אדם להקדיש מרבית זמנו ומרצו ללימוד תורה , לפי שזהו הדבר שלשמו הוא נברא . ואף על פי שאין סלמון מטיף לפרישות מוחלטת מענייני העולם הזה , הריהו אומר בפירוש שיש להתעסק בהם רק במידה ההכרחית לקיום הגוף . 51 גם סהל בן מצליח מעמיד בתוכחתו את לימוד התורה , על פי דרכם המיוחדת של הקראים , כערך מרכזי , אלא שבלי לחייב אותו לקבל מלימוד זה מסקנות מעשיות לגבי הנהגתו של האדם בחייו . אולם העניין המיוחד שיש באיגרת דניאל הוא האבל על ציון , שהוא מצווה לעצמה , הן מצוות הכתוב והן מצוות התבונה : כי לולי גזר ה' עלינו מצוה לבוא אל ירושלם מן המדינות כמספד ותמרורים הלא בתבונתנו נדע כי על כל הנקצפים לבוא אל שער הקוצף להתחנן לו ... ואף כי ציוה ה' לאנשי גלות לבוא אל ירושלם ולעמוד בתוכה לפניו תמיד באבל ובצום ובכי ומספד ושק ותמרורים יומם ולילה . נמצא שהאבל מחייב סגפנות ממש , ולא רק הינזרות מתענוגות וממותרות . הצום , הלבוש הגס וההינזרות מאכילת בשר ומשתיית יין היו סימני ההיכר החיצוניים של האבלים . בפירושו לתהלים סט ט-יג , מתאר סלמון את לעגם של הרבניים ללבוש הגס של הקראים ולנעימות המיוחדות שבהן אמרו את הקינות על ציון . לדבריו מייחסים הלועגים מנהגים משונים אלה לאלקומסי ולאבילי ציון . האבל על ציון , המתבטא בעוני מרצון ובסגפנות , הוא שייחד באורח מכריע את בני העדה הקראית בירושלים , וככל הנראה לא היה לו אח ורע . לפיכך , הזיהוי של עדה זאת עם 'אבילי ציון' נראה נכון . מצוות האבל על ציון היתה לדעת דניאל אלקומסי , כדרך שהוא מפרשה בבירור , 50 באיגרת , כפי שפרסמה מאן . ראה : מאן , חיבור קראי , עמי , 273 שורות , 10-7 בטכסט . 51 ראה : / Ecclesiaste , Leiden 1971 G . Vajda , DeuxCommemaires Karaites sur למשל עמ' 52 . 20-14 ראה : בן ששון , עדת השושנים , עמ' . 9-6 " מאן , חיבור קראי , עמ' , 283 שורות , 10-7 בטכסט . f / מהדורת מרוויק ( לעיל , הערה , ( 1 עמ' , 100 שורה , 101 — 6 שורה . 4 שם נזכרות גם האשמות של הרבניים , שאין המקנאים לאבל על ציון והמסתגפים עושים כן אלא משום שהם מבקשים שררה . בייחוד חשובים שם הדברים הבאים : ( א ) בלעגם לקראים מייחסים הרבניים נעימות מיוחדות לקינות הקראים ' ) אלקראיין ( ' על ציון . ( ב ) דברי סלמון בפירושו לפסוק יג : 'הזכיר ( בפסוקים הקודמים ) "קנאה ובכי וצום ושק , " ללמד שזו דרכם של אבלי ציון' ( שתי מלים אלה כתובות בעברית בגוף הטכסט הערבי . ( להלן מפרט סלמון את ארבעת המאפיינים הללו של אבילי ציון . נשים מקוננות על ציון 'בלשון הקדש ובלשון פרס וישמעאל , ' ומנהגי אבל בחודש תמוז ואב , מתאר בפירוט סהל בן מצליח , בהקדמתו לספר המצוות ( לעיל , הערה , ( 16 עמ' . 203 תיאור קראי נוסף של מנהגי האבל של אבילי ציון הקראים ' ) תמימי דרך ( ' מצוי בפירושו של יפת בן עלי לשיר השירים . ראה : . 291 Karaites' , jg /? . XLVII ( 1956 / 7 ) , pp . 98-100 , 289- N . Wieder , 'The Qumran Sectaries and the לתיאור רבני , ככל הנראה , של מנהגים אלה , הכתוב בלעג חריף , ראה : ' , HUCA , xxvn ( 1956 ) , pp . 299- A . Scheiber , 'Leaves from שאלות עתיקות . 300 על האיסור שנהגו הקראים לאכול בשר בירושלים ראה : גיל , א"י , א , עמ' , 645-644 ס' 55 . 930 לבירור העניין , ולחילוקי הדעות בין החוקרים בעניין זהותם של אבילי ציון , ראה : מ' צוקר , 'תגובות לתנועת אבלי ציון הקראיים בספרות הרבנית , ' ספר היובל לח' אלכק , ירושלים תשכ"ג , עמ' . 401-387 נגד דעתו של צוקר ראה עכשיו דברי א' גרוסמן , 'עלייה ועלייה לרגל בתקופת הכיבוש המוסלמי הראשונה , '
|
|