|
|
עמוד:22
איתן , והוא זכה ככל הנראה גם לברכתם של הביזאנטים . אבי משפחת ג'ךאח , מפרג , ' אף יזם בעת ששלט בארץ ישראל את שיקומה של כנסיית הקבר הקדוש , ודרש מן הנוצרים בירושלים להיחלץ לעזרתו בעניין זה . הוא הוא שמינה את תאופילוס לפאטריארך , וככל הנראה היה זה בךמצאן שנת 402 להג'רה ( אפריל 1012 לספירה . ( אף ראוי לציין , שמנהיג המורדים אבן ג'ראח ( הוא מפךג ( ' מוזכר גם במקורות ביזאנטיים . המקורות הללו מציינים את מרידתו בפאטמים , וכן את שיתוף הפעולה בינו לבין הביזאנטים . הד למאורעות אותם ימים ולמצב של חוסר הביטחון בדרכים שנוצר בגללם , עולה ממכתבו של אלחנן בן שמריה איש פקטאט , אחד מן האישים היהודים הבולטים בתקופה . מכתבו נשלח אל 'הקהל הקדוש הדרים בעיר הקודש , עין ישראל ויהודה . ' הוא הזכיר את פטירת אביו , שמריה בן אלחנן , שאירעה , כפי שידוע לנו , בשנת . 1011 אביו נפטר בפסטאט , בעוד הוא שוהה בדמשק , בגלל 'שגושים ושבושים במדינה ובדרכים , ' ובוודאי הכוונה למרד הבדוים . אחר כך הוא יצא לדרך , כאשר 'היה רוח כמעט בעולם . ' יש להניח שעשה דרכו מדמשק לנמל כלשהו , כי בהמשך דבריו הוא מזכיר שנסע למצרים בדרך הים . בדרך הותקפו הנוסעים על ידי 'לסטים טורפים וחוטפים כעיטים , ומידי מות נצלנו אחרי חבורות מרות * . ' ייתכן מאוד שאחדים מיהודי ירושלים ביקשו למלט עצמם מחרב הבדוים על ידי טבילה לנצרות אצל בעל בריתם של אלה , הפאטריארך תאופילוס . זהו אולי גרעינו של המעשה ביהודי הירושלמי המומר , המובא במקור לאטיני בן הזמן , המספר שהוא ויהודים רבים הוטבלו על ידי הפאטריארך . במשך אחת עשרה שנה לערך , משנת 1013 עד שנת , 1024 שרר שקט יחסי בארץ ישראל . במרידות הבדוים בתקופה זו של המרד החל השלב השני , ואף הפעם בתמיכתם של הנוצרים . ב 27 בשואל 13 ) 411 בפברואר ( 1021 נרצח הח'ליפה הפאטמי אלחאכם בנסיבות מסתוריות , ובנו אבו אלחסן עלי נתמנה ח'ליפה והוכתר בשם אלטאהר לאעזאז דין אללה . השליט החדש היה בן שש עשרה בעלותו לשלטון . כאשר הרגיש חסאן בן מפרג' מנהיג הערבים בחולשת השלטון המצרי , התחיל , ככל הנראה , לפרוק בהדרגה את עול מרותו . הדברים הגיעו לשיאם בספטמבר , 1024 כאשר חסאן פשט על רמלה , כפי שעולה מן המקורות הערביים . לפי מכתבו של שלמה הכהן גאון בן יהוסף , שיובא להלן , התחוללו המאורעות ברמלה מוקדם יותר , במשך החודשים רביע א' ורביע ב' ( מאמצע מאי עד אמצע יולי של אותה שנה . ( בכתבי הגניזה יש עדות מהימנה וישירה על ההרג ומעשי הזוועה שנעשו באוכלוסייה היהודית ברמלה ובירושלים . לדברי אחד המקורות הערביים הפקיעו הערבים ברמלה למעלה מארבע מאות משואים כבדי משקל ובהם כסף , בגדים , חפצים שונים וסחורות , והביאום אל מחנותיהם . אחר כך 'שילחו אש ברחובותיה וגרמו הרס בבתיה ושבר בכלי הבית , והיו אנשיהם נכנסים אף לתוך מחסני הסבון והשמן שבשווקים . ' הערבים אף סחטו סכומי כסף עצומים מהאוכלוסייה . חסאן שלח אז מכתב אל הח'ליפה ובו דרישה כי ימסרו לו את השלטון על ירושלים ועל שכם . אפשר להיווכח בקשר המתמיד בין 29 * מכתב אלחנן : , Bodl . Ms Heb . a 3 , (' . 21 שהדפיס מאן , היהודים , ב , עמ' . 39-38 י ' ) Notker Labeo בעל השפתיים ; ' מת בשנת ( 1022 מספר על יהודי שהתנצר יחד עם יהודים רבים אחרים : ' יהודי יליד ירושלים אשר גדל בה , הטביל אותו הפאטריארך בפסחא אחרי התגלות האור ( הוא אש הפסחא , ראה לעיל , ( יחד עם רבים אחרים , ' ראה ; 1273 , Berlin 1902 , p . 63 ( no . 148 a ) frankischen und deutschen Reiche bis zum . lahre J . Aronius , Regestenzur Geschichleder Juden im
|
|