|
|
עמוד:10
זו טבעה מריה פון אבנר אשנבאך ( Marie von Ebner-Eschenbach ) את אמרת הכנף : "מי שמביע דבר מובן מאליו בפעם הראשונה , הוא גאון ' . " במלים אחרות , הוא המציא את ביצת קולומבוס . הפרש הגילים המציין את תהליכי-החינוך מעלה בעיות חמורות ; המוקשה מכולן היא השאלה על הזכות לחנך . טולסטוי שלל זכות זו , ולפיכך העניק למורה — בניגוד לשימוש הרו וח לגבי 'תארים' אלו הערכה יתירה מזו שלמחנך r המורה מקנה רק נכסי דעת טהורים , שהוא מעביר , כאילו , ממקום למקום בדומה לסבל נאמן , אם מותר לומר כך , לכאורה מבלי שנפשו נוטלת חלק בדבר ; ואילו המחנך מנסה לעצב דמות האנשים הצעירים על פי צלמו המיושן , ומתיימר בזה ליטול על עצמו תפקיד השייך לאלוהים בלבד , לא באשר האל מופלג במניין שנותיו , אלא באשר הוא נצחי . טענה דומה לזו משמיע רומן רולן , בספרו Clerambault " " ) קורותיו של מצפון חופשי במלחמת העולם הרא שונה , ( " נגד שלטון העבר על ההוזה והעתיד , כלומר נגד השתלטות המתים על גורלם של החיים . ואילו דווקא המחנכים הנלהבים ביותר , מצפונם כופה עליהם את השאלה על הזכות לחנך ; וכשהם שוללים את הזכות הזאת , דוגמת טולסטוי , הרי הם נתפסים להטעיה עצמית לגבי טיב המניעים החבויים בנפשם הם . על כך מעידה גם הרפיפות של טיעונם , כאילו קיימת הוראה נייטראלית חפה מחינוך ! הלוא בבחירת החומר , בחלוקתו למקצועות , ובשיטת הוראתם — בכל אלה מעורבים שיקולים חינוכיים שהשפעתם עצומה , דווקא משום שהם כמוסים , ועל פי רוב גם אינם נהירים במלוא ההכרה לאלה העושים במלאכה . ובכן מנין לנו , המבוגרים , הזכות להשתתף באורח פעיל ומכוון בע' צוב דעותיו של הנוער , וכתוצאה מכך גם בקביעת גורלו ; וזאת חרף העובדה , שהוא עתיד לשאת בתוצאות מעשינו בעת שאנו אולי כבר לא נהיה בחיים ולא נחלוק עימו את המשא ? מה פשר הדין הזה , אשר בשמו אנו עומסים על דל כתפ 1 תינו אחריות שהיא למעלה מנשוא כמעט , ובתקופה של שינויים הרודפים זה את זה בקצב מסחרר ? ' Marie von Ebner-Eschenbach , Aphorismcii , Berlin 1884-.
|
|