|
|
עמוד:9
בהצעה המובעת כאן , בלשון הכותרת , מובלעות שתי הנחות קודמות בלתי מובררות . הנחה אחת , האומרת שאפשר לחנך בעת ובעונה אחת על שני מישורי זמן שונים 1 אחד , הנושא בכל עת בעול של התחייבות כלפי המציאות ההוזה , ובדוגמה שלפנינו — מציאות של מלחמה ; ואילו השני נושא פניו לקראת עתיד של שלום . במלים "עתיד של שלום" טמונה ההנחה השנייה , לאמור : ההיסטוריה של העמים עוד צויפנת בחובה את האפשרות — חרף כל נסיון העבר — לחרוג אל מעבר להפוגות בין מלחמות , כפי שהיה עד כה , ולהגיע אל שלום אמיתי בין העמים ; לשלום העומד בעינו , לפחות תקופה ארוכה שאין לחזות את קצה מראש , אם לא ל ? " צח , " כפי שהאמין קאנט . ננסה לבחון שתי הנחות יסוד אלה , תחילה לפי גרעין האמת הטמון בכל אחת מהן בנפרד . נתחיל איפוא בחינוך המתייחס לשני מישורי זמן בעת ובעונה אחת . עם כל השינויים והתמורות בדרכי החינוך , המתחוללים לנגד עינינו כיום בקצב מוגבר , עדיין נשאר ודבק בו סימן היכר אחד לפחות , המאפיין את החינוך מאז ומתמיד : הוא מתחולל בין שני דורות , בין הורים וילדיהם , בין מורים ותלמידים , הווה אומר — על ( בין ) שני מישורי זמן שונים . המחנכים עולים בגילם על החניכים , בוודאי ברוב המכריע של המקרים , אם לא בכל מקרה פרטי . מאחורי המחנך יותר שנות עבר , לפני החניך יותר שנות עתיד ; או , בלשון אחרת : המבוגרים מצוידים , בכל פרק זמן מסוים , בנסיון חיים ארוך יותר , בחינת נכס או ע 1 ל , ואילו לצעירים ציפיית חיים ארוכה יותר , בחינת תקווה או אימה . אכן , זאת טענה באנאלית ; אבל אין היא משום כך אמיתית פחות ; והיא בלתי חשובה רק למראית עין . אדרבה : רק אבחנה אמיתית שהיתה אי פעם נכבדה מאוד , עשויה לחדור ולהתגלגל במרוצת הזמן לכדי הכרה באנאלית מעין זו . כנראה נותר בה עוד מל 11 הו ממשקלה הראשיתי . ברוח
|
|