|
|
עמוד:6
פרשת לה ספעיה דעת הקהל העולמית נתוודעה לנושא ההעפלה באביב , 1946 בעת שבנמל לה ספציה שבצפון איטליה נעצרה הספינה 'פדה , ' כשעל סיפונה למעלה מאלף מעפילים , בעקבות לחץ בריטי למנוע מראש את ההפלגה . עיתוני איטליה פרסמו את הפרשה בהרחבה , ובעקבותיהם הלכו אמצעי התקשורת בארצות רבות . בראש המעפילים התייצב יהודה ארזי , ראש 'המוסד' באיטליה . בהנהגתו הכריזו המעפילים שביתת רעב והודיעו שלא יפסיקוה , עד שיורשו להפליג . בד בבד הכריזו מנהיגי היישוב היהודי בארץ שביתת רעב . האנגלים היו במצוקה . הם הוצגו , בכל מקום כמעט , כמי שמונעים את פליטי השואה מלמצוא מקום מקלט . אחד מראשי מפלגת ה'לייבור . ' הרולד לסקי , בא ללה ספציה כדי לנסות למצוא מוצא . ימים ארוכים שהו המעפילים בספינה ובנמל הסמוך , עד שהבריטים נכנעו והרשו להם להפליג לארץ — כרשות . ביום ההפלגה הועלה הדגל הכחול לבן על התורן , ולקול שירת 'התקווה' יצאו הספינות ( עם קבלת האישור פוצלו העולים לשתי ספינות ) בדרכן לארץ ישראל . היה זה ניצחון מעשי ומוסרי חשוב , שבישר את הרחבת הפעולה בחודשים הבאים . ואכן , במהלכה של שנת 1946 שלח 'המוסד' לחופי הארץ 22 ספינות וכהן כ 22 אלף עולים . עד אוגוסט 1946 נהגו הבריטים לכלוא את המעפילים שלכדו בארץ , ושחררום לאחר שבועות ואף חודשים , משהושגו עבורם רשיונות עלייה . בקיץ 1946 החליטו לשנות את מדיניותם בנידון , שכן זרימת המעפילים לא פסקה ומחנות המעצר בארץ מלאו עד אפס מקום . משהגיעה ב 11 באוגוסט הספינה 'יגור , ' לא העבירו הבריטים את 711 נוסעיה למחנה עתלית , כי אם העמיסום ככוח על ספינת גירוש והובילו אותם למחנות מעצר חדשים , שנפתחו בקפריסין . ממועד זה ואיל ך הופנו כל המעפילים שנלכדו למחנות אלה , מאבק על כל עולה ועולה
|
|