|
|
עמוד:13
המשפט וחיי היום יום היו כרוכים זה בזה , והאדם הממוצע היה מעורה היטב בכל מה שהתרחש בשער העיר — בית הדין המקומי — ולבטח הכיר את המחלוקות שהיו בין חבריו לכפר או לעיירה . ראו לעניין זה היביטס , המדבר על היותו של המשפט טבוע עמוק בתרבות , במיוחד ב'תרבויות פרפורמטיביות' , ( performance cultures ) שהכתב עדיין לא גרם בהן לקיבוע המשפט ולהרחקתו באופן אינטלקטואלי מן הזרמים התרבותיים בחברה . זו הסיבה שבספר שלפנינו דרים בכפיפה אחת מחקרים ודיונים העוסקים בתחומי המשפט , החברה והמנהג . תפיסת המשפט בימינו כתחום נפרד מחיי היום יום של הקהילה והחברה אינה רק תוצאה של היות המשפט כה טכני ומרוחק , מעבר להשגתו של האדם הפשוט וההדיוט , אלא היא משקפת תפיסה אידאולוגית , ששורשיה נטועים בגרמניה של המאה הי"ט . לפי תפיסה זו המשפט הוא מערכת סגורה ובעלת היגיון פנימי , המנותקת מהקשרה החברתי והתרבותי , ויש לנתחה מתוך עצמה ועל פי חוקי ההיגיון השולטים בה . בגישה זו , המכונה בפי האנתרופולוג וחוקר המשפט הובל , logical abstractionism ובניגודה נדון להלן בסמוך . ( 2 ) מקובל להניח שכל אדם ואדם בעולם הקדום ידע קרוא וכתוב , ולכן כולם הכירו , לפחות תאורטית , את ספרי החוקים הללו , וספרים אלה היו נגישים לכולם — כמו בימינו אנו . ( 3 ) אנו מניחים גם שהתקשורת בחברה הקדומה נעשתה בעיקר באמצעות הכתב , שהוא אחד האמצעים הטכניים החשובים ביותר בעולם המושגים שלנו , עד כדי כך שהוא הפך , כמו הלשון , מאמצעי טכני גךדא להעברת מסרים לחלק אינטגרלי מהמערכת המחשבתית שלנו ולכלי המעצב את המחשבה . לפיכך אנו מניחים שגם בעולם העתיק תפס הכתב מקום מרכזי במסגרת עולם המחשבה של האדם והחברה בעת ההיא ( ראו מלול שם . ( הנחות אלה נוגעות באשיות חקר המקרא ובהבנתנו את המקרא והעולם המשתקף בו . דחייתן קוראת תיגר על כמה מאבני היסוד בחקר המקרא בכלל וחקר המשפט והחברה בעת העתיקה בפרט . אין בכוונתי להיכנס פה לעובי הקורה בסוגיה זו , וכמה הרהורים בנושא זה מופיעים בספרי הקודם ( מלול , 2002 עמ' . ( 93-19 לא הבאתי הנחות אלה אלא כדי לסלול את הדרך להצגת הגישה המומלצת פה לשחזורה ולימודה של תפיסת העולם והתרבות של חברות העולם 21 היביטס , 1992 עמ' 885 וכן עמ' 956 ואילך ; , 1995 עמ' 65 ואילך . 73 , לביטוי 'תרבויות פרפורמטיביוח' או ' תרבויות ביצוע' ראו שם , עמ' 881 ואילך ועוד להלן . 22 למעשה הנחה זו משתקפת במובלע כבר ברבת ח'מורבי בקובץ הדינים שלו . באפילוג עמודה 48 שורות 3 ואילך נאמר : '' אדם עשוק כי יהיה לו דבר ריב , יבוא נא ( ויעמוד ) לפני מצבתי ( הקרויה ) ' מלך הצדק , ' יקרא נא את דברי הכתובים על מצבה זאת ; את דברי היקרים יקוו אל לבו ( מילולית : ישמע נא ;( למען תוציא מצבתי הכתובה את משפטו לאור , יתבונן וימצא את דינו , וינוח ליבו ויאמר : ' אכן ח'מורבי הוא המושל אב ורחום הוא לאנשים ' ... ויתפלל נא בעדי בכל מאודו " ... ( לפי תרגומו של תדמור תשכ"ד , עמ' , 52 בשינויים קלים . ( אך יש לציץ שיש המפרשים את הפועל הנטוי באכדית , שתרגמתיו פה '' יקרא נא , " באופן אחר : "שיסמיך מישהו אחר לקרוא ( עבורו , " ( היינו לא כל אחר יכול היה לקרוא , והיו בעלי מקצוע בסביבה שניתן היה לשכור את שירותיהם . שאלה קרובה היא , למי היו מופנים קובצי חוקים אלה 7 במקרה של ספרי חוקים כהגדרתו המודרנית של המונח התשובה ברורה ומובנת מאליה : הספרים מופנים אל הדיינים היושבים בדין . אך האם הדברים מובנים מאליהם גם לגבי קובצי החוקים של העולם הקדום ? ראו גם הערה 47 להלן . 23 לקביעות אלה בעניץ מקומם של הכתב והלשון במערכת המושגים שלנו ראו הדיון המקיף אצל מלול , 2002 עמ' 33 ואילך , 41 ואילך ועוד .
|
|