|
|
עמוד:12
2 הבשר מפני קומתו של אברהם איש האמונה והבשורה . הנה כי כן , בתקופות שונות נדרשו המחברים היהודים לחזור ולבסס את התפיסה המסורתית שקבעה את זהותם העצמית . לאמור : האב המקראי הפרדיגמטי איננו אביו של פאולוס , כי אם אביו של רבי עקיבא ; אברהם העברי לא הניח את המסד לדוגמות של הכנסייה , אלא לתרי"ג מצוותיה של היהדות . ברם , כלום אפשר להעמיד מספר ציוויים הרואיים , חד פעמיים , כפי שנצטווה אברהם , בתור אב טיפוס של חיי תורה ומצוות , בתור דגם קדמון של סיני ? אם "אומתנו בני 3 ישראל אינה אומה אלא בתורותיה , " תורה שבכתב ותורה שבעל פה , האומנם אפשר לראות באברהם את אביה של אומה זו ? אנו עומדים כאן בפני קושי ידוע ומוכר בתולדות התרבות ו האם סיפורי קדומים עילאיים מסוגלים לשמש פרדיגמה ואב טיפוס עבור תופעה היסטורית קיבוצית וממוסדת ? באיזה מובן יש בכוחם להניח תשתית נורמטיבית לדורות ? במילים אחרות : אם אב משמעו גם מופת לחיקוי , אם הבנים קרואים להלך בדרכי האבות , האם הסיפור האברהמי מציג דרך כזאת ליהודי ההיסטורי הראלי , בניין אב לבני ישראל ולתורת משה ? שאלה זו ניתנת להמחשה אקטואלית בעקבות הקריאה בכתביו של ישעיהו ליבוביץ . מצד אחד , כפי שכתב זאב הרוי בספר שלפנינו , ליבוביץ מצא בדמותו של אברהם אבינו את הביטוי הצרוף של אהבת השם ועבודת השם לשמה . "עמידתו של העברי 4 הראשון בנסיון העקידה" הייתה בעיניו הגילום המובהק של הנאמנות לצו הדתי , צו תובעני וטוטלי שאמור לבטל מפניו עולם ומלואו ולשלול את כל ערכי האדם , מחשבותיו והרגשותיו . אין פלא אפוא כי ליבוביץ הציב את הסמל של העקדה אל מול הסמל של הצלב , כביטוי עמוק של הפער בין שתי דתות יריבות . בסיפור העקדה , סמלה של הדת היהודית התאוצנטרית , האדם נכון להקריב את בנו ואת ערכיו לשם עבודת האל ; ואילו בסיפור הצליבה , סמלה של הדת הנוצרית האנתרופוצנטרית , האל הוא שאמור להקריב את בנו למען האדם . משמע , לא רק שאברהם ( או יצחק ) איננו בבחינת "פרוטו ישוע , " כפי הסברה הנוצרית , אלא , אדרבה , אברהם אבינו הוא שמגלם את האידאל הדתי היהודי הספציפי במלוא ייחודו . אולם , מצד שני , הרי ישעיהו ליבוביץ הוא האיש ששקד ללא לאות , יותר מכל הוגה אחר , להדגיש דווקא את אופייה המוסדי והתקנתי של דת ישראל : לא דת של "המומנטים החגיגיים בחיים , שאינם אלא מומנטים חולפים , " אלא "דת של השיגרה האפורה של מעשי יום יום וחיי יום יום , " דת של החיים הפרוזאיים , שעשתה את המצוות המעשיות ל"אינסטיטוציות" שלה . וכך כתב ליבוביץ במאמר המכונן של משנתו הדתית " ) מצוות מעשיות : ( " האינסטיטוציות האלה — המצוות המעשיות — הן הן לגבי היהדות הדת עצמה , ואין היא קיימת כלל מחוץ לאינסטיטוציות הללו ... אין דת ההלכה להוטה אחרי 2 ד' רוקח , "הפולמוס בין יהודים לנוצרים על הבחירה , " בתוך ש' אלמוג ומ' הד ( עורכים , ( רעיון הבחירה בישראל ובעמים , ירושלים תשנ"א , עמ' 83 ואילך . 3 רב סעדיה גאון , אמונות ודעות ג , ז . 4 י' ליבוביץ , "הרמב"ם — האדם האברהמי , " בטרם ריא ( תשט"ו , ( עמ' . 21
|
|