מבוא

עמוד:1

מבוא רומה , שאין היום קורא מודרני של הספרות המקראית , שלא יסכים הן עם הקביעה כי לחיבורו של ספר מקראי כלשהו אחראים כותבים שונים , והן עם קיומו של ספק , שאין הכתוב הנתון לפניו זהה לחיבור המקורי , כפי שיצא מידי מחברו לפני כאלפיים וחמש מאות שנה , ופעמים אף יותר . בבחינת מוסכם הוא , כי דורות של קוראים ומעתיקים , שטרחו במסירת היצירה המקראית ובהעברתה , טבעו בה את חותמם . פעמים היתה טביעת חותם זו שגגה כלשהי שנפלה , ושאיש לא התכוון להפכה לחלק מן הכתוב ( וגם אם יטען הטוען כי טוב היה לו נעקרה ממקומה , אין כיום אפשרות להכחיש את עובדת קיומה . ( ואילו פעמים היו לקוראים או למעתיקים המאוחרים מגמות של תיקון , עדכון או התאמה , שנתנו את ביטוייו בעיבודו של הכתוב והפכו אף הן לחלק בלתי נפרד ממנו . "משתמע שעוד במאה השנייה ואפילו השלישית יכלו מוסרי הנוסח לשנות כתוב ולעבדו בהתאם לדרישות ההקשר , הנושא הנדון וההיגיון . ניתן להניח שבתקופות קדומות יותר הגישה לטקסט הייתה כה חופשית עד שתיקונים לבשו צורה של עיבוד טקסט ממש לעתים תכופות יותר . מן הראוי להדגיש שבהקשר זה אין כוונתנו לרביזיות רעיוניות , כלומר , לעיבודי טקסטים במגמה להתאימם להשקפות הדתיות של תקופות העורכים . קיומן של רביזיות כאלה הוא בלתי מעורער " ( זליגמן , [ 19791 עמ ' . ( 281 אין תימה שקורא , אשר השתחרר מכבלי הנחותיה של המסורת , שבמקרים מסוימים התקדשו וקיבלו תוקף של עיקרי אמונה . מוצא עצמו מסכים עם ההנחה , שלא זו בלבד שהטקסט שלפניו הוא מורכב ובעל תולדות ארוכות ( 1 ראה התשובות לשאלה "ומי כתבן" בבבא בתרא יד , ע " ב - טו , ע '' א , וכן מאבקו של שפינתה ( 125-95 , 119611 ) בניתוץ קביעות אלו .

מוסד ביאליק

אוניברסיטת תל אביב. בית הספר למדעי היהדות


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר