|
|
עמוד:125
אליהם , כאל כופרים . באסלאם נחשב מחמד לנביא האחרון בשרשרת של נביאים . דבר האל נתגלה אליו באמצעות המלאך גבריאל . על-פי האסלאם , החלה שרשרת הנביאים כאדם הראשון ונכללו בה : נח , אברהם , משה , יונה ועוד . הקראן מספר אודות נביאים אלה ומדגיש את הקשיים שהם נתקלו בהם : איבת עובדי האלילים , הקושי של הציבור להכין את הרעיון המונותיאיסטי , איומי רצח ועוד . פרשני הקראן רואים בסיפורים המופיעים בו אודות הנביאים שקדמו למחמד אמצעי לעודדו . סיפורים אלה מראים שלמרות הקשיים שעמדו בדרכם , הצליחו הנביאים בשליחותם והפיצו את הבשורה המונותיאיסטית ( ראו מונותיאיזם . ( נזירות - הימנעות מתענוגות העולם הזה , הרווחת בדתות שונות ונתפסת כדרך אל הקדושה ואל הטהרה . בחיי הנזירות והפרישות מצהיר המאמין , כי הוא מתעלה מעל הבלי העולם הזה ומגיע לחירות רוחנית ולאושר נצחי . הנזירות אינה מקובלת ביהדות . אמנם , התורה מכירה בנזירות ומגדירה לה כללים : על הנזיר נאסר לגלח את שיער ראשו , לשתות יין ולאכול ענבים , וכן נאסר עליו להתקרב אל מתים , בשל טומאתם . אך חז"ל ורוב פוסקי ההלכה , שפעלו מתקופת בית המקדש השני ואילך , שללו את הנזירות . לטענתם , קיום המצוות במלואן הוא הדרך הטובה ביותר לעבוד את אלוהים , ולכן אין צורך בהגבלות נוספות . הנצרות פיתחה את תופעת הנזירות . המקום המרכזי שנותנת הנצרות לנזירות נובע מהעובדה , שהנזירות נתפסת בה כצורת חיים אידיאלית , המאפשרת הליכה בעקבות ישוע . בראשיתה של תופעת הנזירות הנוצרית , במאות הראשונות לספירה , חי כל נזיר בבדידות . במאה הרביעית נוצרה המירות השיתופית - קבוצות נזירים התחייבו לחיות יחד , על-פי תקנון מפורט שהסדיר את אורח חייהם . תקנוני הנזירות נגזרו משלוש שבועות שנשבעו הנזירים : לוותר על רכוש פרטי , לוותר על חיי מין ועל הקמת משפחה ולציית לאבות של בתי המנזר שבהם חיו . יסודות הוויתור על רכוש ועל חיי מין נעוצים בהטפותיו של ישוע בברית החדשה . תקנון הנזירות מפרט את המותר והאסור בכל תחומי החיים . לרוב , התקנון מתייחס לעיסוקי הנזירים - עבודת אדמה , טיפול בחולים , הוראה , עבודת אלוהים ( תפילות ולימוד . ( כמו כן מפורטים בו תנאי המגורים של הנזירים והיתרים ואיסורים הקשורים למזון - למשל , הימנעות חלקית משתיית יין וכן צומות רבים יותר מאלה המוטלים על שאר המאמינים . הזרם הפר וטסטנטי בנצרות ביטל את הנזירות . תופעת הנזירות אינה קיימת באסלאס . נמרוד - ביהדות הוא קרוי נמרוד בן כוש , בנו הבכור של חם בן נח , ובמקרא נאמר כי הוא גיבור ציד . חז"ל רואים בו דגם לדמות המורדת באלוהים , ובמדרש הוא מופיע כמלך שניסה להרוג את אברהם , שהביע בפומבי את התנגדותו למסורת עבודת האלילים . בספרות המוסלמית ידוע נמרוד בשם אלנמרוד בן כנעאן - מלך ששלט בממלכה רחבת ידיים . אלנמרוד מרד באלוהים , טען שהוא עצמו האל , והתווכרו על כך עם אברהם , שהיה מתנגדו המובהק . המחקר מזהה את נמרוד עם דמות של אל בבלי , המופיעה בדתות המונותיאיסטיות ( ראו מונותיאיזם ) כסמל לעבודת האלילים . סויה - פרשה בקראן . בקראן 114 סורות , ולכל אחת מהן שם הקשור לתוכנה . הסורות שונות באורכן - יש סורות קצרות מאוד ויש כאלה המכילות מאות פסוקים . על-פי המסורת , נמסרו מקצת הסורות בקראן למחמד בעיר מכה , לפני הגירתו לעיר אלמךינה . סורות אלה קצרות ברובן וכתובות בחרוזים . סורות אחרות , שנמסרו לו באלמךינה , ארוכות יותר וכתובות בפרוזה רגילה . כל הסורות בקראן , פרט לאחת , פותחות באמירה "כשם אלוהים הרחום והחנון . " סנהדרין - שמו של המוסד הדתי והשיפוטי העליון בתקופת הבית השני ולאחריה . למוסד זה היה גם תפקיד מדיני והוא התקיים עד המאה הרביעית לספירה . כמוסד שיפוטי התקיימו בסנהדרין שתי ערכאות : "סנהדרין קטנה " - כלומר , בתי דין מקומיים שפעלו בהרכב של 23 דיינים במקומות יישוב שונים בארץ , ו " סנהדרין גדולה " - בית הדין הגדול בהרכב של 71 דיינים , שמקום מושבו היה בירושלים . לאחר החורבן נדדה הסנהדרין הגדולה בכמה ערים בארץ : יבנה , ציפורי , טבריה ועוד . הסנהדרין הגדולה שימשה כבית-דין כמשפט של מלך או של כוהן גדול , קבעה את הפרשנות המוסמכת לחוקי התורה וכן שימשה כבית-דין לערעורים . הסנהדרין גם הסמיכה דיינים וקבעה את לוח השנה היהודי באמצעות הכרזה על ראשי חודשים ועיבור שנים . היא שימשה גס כבית מדרש , שבו נערכו דיונים בפרשנות התורה ונחקקו חוקים . ספרים חיצוניים - אוסף של חיבורים יהודיים שנכתבו בעברית , ארמית או יוונית , בתקופת הבית השני ובעשורים הראשונים שלאחר חורבנו . הספרים החיצוניים עוסקים בנושאים מגוונים : היסטוריה , הגות , נבואה ועוד . לדוגמה , " ספר טוביה " מתאר חיי משפחה אידיאליים , ומטרתו היא חינוכית . "ספר יהודית" מספר עלילת גבורה של אישה , המצליחה לכרות את ראשו של שר צבא בבלי ולהציל בכך את עמה . "ספר בן סירא" מכיל פתגמים ומשלים וקרוב בסגנונו לספר "משלי " שכתנ " ך . "ספרי מקבים " שייכים לספרות ההיסטורית , והם מתארים את המאבק החשמונאי נגד מלכי בית סלווקוס ההלניסטים . ספרים אלה לא נכללו בתנ " ך , ולכן כונו על ידי חז"ל " ספרים חיצוניים . " הנוצרים , לעומת זאת , הכניסו את הספרים הללו לברית הישנה . ספרות האגדה - ראו אגדה
|
|