|
|
עמוד:116
האב דיר לוא'ס רחבון האב לואיס חזבון , כוהן דת של הקהילה הנוצרית הלטינית ( קתולית ) ביפיע . נולד בבית לחם בשנת . 1949 ע ל עצמי ... למדתי בבית הספר היסודי "טרה סנטה" בירושלים . אחר כך למדתי בחטיבת הביניים "אסאוס , " שהיא בית ספר לכוהני דת ובבית הספר התיכון האקליריק , ' שהוא מכון לתיאולוגיה ופילוסופיה בבית ג'אלא . שם גם למדתי לתואר הראשון בפילוסופיה ותיאולוגיה . משם עברתי לאוניברסיטת בית לחם והשלמתי את ליסודי לתואר שני במקצועות פסיכולוגיה , סוציולוגיה וחינוך . אז התחלתי גם ללמד בבית הספר האקלריק ובאוניברסיטת בית לחם . את ליסודי לתואר השני והשלישי סיימתי במכון הפראנציסקאנ לארכיאולוגיה וספרות הקודש ובמכון הצרפתי הדומיניקאנ לארכיאולוגיה וספרות הקודש בירושלים . את עבודת הדוקטורט הגשתי לאוניברסיטת "לטראך ברומא . במהלך תקופת לימודי , ' עבדתי כמורה ואח"כ כמדריך ומנהל במכון האקליריק' בבית ג'אלא - וזאת לתקופה של 18 שנים . בשנת 1995 עברתי לזבאבדה , שהוא כפר נוצרי בשומרון . במשך שש שנים הייתי אב לקהילה המקומית ומנהל בית ספר יסודי שפיתחתי אותו עד שהפך לתיכון . מזבאבדה עברתי בשנת 2001 לכפר יפיע וקיבלתי על עצמי את תפקיד אב הקהילה וכן את ניהול בית הספר הפטריארכ הלטיני בנצרת . בנוסף לכך הוטלו על" תפקידים אחרים , כסו מרצה באוניברסיטת בית לחם בחוג ללימודי דת וארכיאולוגיה , וכעת אני מרצה באוניברסיטת עבלין בחוג ללימודי תיאולוגיה . כסו כן , אני ממלא תפקיד של מזכיר מועצת כוהני הדת הקתולים בגליל ושופט בבית הדין הכנסייתי בנצרת . החינוך שלי הוא חינוך דתי מילדות , וזה הכיוון בו רציתי ללכת . אני לא חושב שיכולתי להיות מרוצה יותר בעיסוק אחר . השליחות שאני נושא היא היענות לקריאתו של אלוהים . וגם מידה גבוהה של רוחניות . בתקופה הזאת האדם מתוודע אל עצמו בעזרת מדריכים חינוכיים ומלווה רוחני , איתו הוא נפגש השליחות מורכבת ודורשת הכנה רבה : ישנה תקופה של 12 שנים שהם מעין מכינה לתפקיד כוהן הדת . במהלך תקופה זו האדם מתחנך מקצועית וגם עובר ניסיונות ובחינות בחיים על מנת לבדוק האם הוא יכול לקבל על עצמו שליחות זו . התפקיד דורש יציבות אינטלקטואלית ורגשית פעמיים בשבוע עד סיום התקופה . אז הוא מחליט האם הוא מתאים לתפקיד , אם הוא יכול להתגבר על משברים , והאם הוא יכול להקדיש את חייו לשירות האלוהים ולשירות בני האדם . לשליחות מביאים , קודם כל , מחויבות אישית : אנחנו מקדישים את עצמנו - את הרצון , הגוף והרכוש - לאלוהים יתברך באמצעות שלושת הנדרים : הטוהר , הציות והעוני . אנחנו שליחי הכנסייה , ולאן שכבוד הפטריארך ישלח אותנו אנחנו סוכנים ללכת . אנחנו לא משרתים אדם מסוים , אלא את אלוהים באמצעות השירות שאנחנו נותנים לאדם , בלי להתחשב במקום או בזמן ובלי אבחנה ובלי תלות בעם או באוכלוסייה מסוימת . לאן שאנחנו נשלחים חובתנו ללכת , וזאת בגלל שמראשית דרכנו הקדשנו את עצמנו לשירות אלוהים ולשירות בני אנוש . חובתי לציית לפטריארך הממנה אותי לתפקידי השונים , כי ציות זה הוא חלק מחובתי בתוקף ה"ת ? רי - " 0 טקס ההקדשה אותו עברתי בשנת . 1975 משמעות ה"תכריס" היא שתקדיש את גופך , את נפשך , את מחשבתך , את מאמציך למען אלוהים , זאת באמצעות שירות הנפשות - והכול למען אלוהים , כלומר , לשרת את האדם כאדם בהיותו אדם . קודם כל האב משרת את הקהילה שלו , ובנוסף משרת את הנוצרים בני קהילות אחרות . למשל , בזבאבדה הייתי אב לקהילה הלטינית , אך שירתתי את כל הנוצרים והמוסלמים באופן שווה . כך גם כאן ביפיע . כלומר , חובתך לשרת את האדם כאדם , ובמקום הראשון את בני הקהילה אליה נשלחת - כלומר , בלי קנאות אלא פתיחות . כך למשל , בבתי הספר יש תלמידים נוצרים מקהילות אחרות וגם תלמידים מוסלמים .
|
|