|
|
עמוד:86
העלייה לרגל ביהדות מצוות העלייה לרגל אל בית המקדש מתוארת בתורה כך.- "שלש ךגלים , תהג לי בשנה . טו את חג המצות . - - תשמר ? it שבעת " -: ימים - t תאכל מעות - כאשר v : - צויתך : I ? ? למועד * . חדש .. האביב , ? t t כי בו יצאת tt t ממצרים .- ? t : ? ? ולא : ירא י ? ני , ךילןם . טז וחג הלןציר בכורי מעשיך , אשר תזרע בשדה,- וחג האסף בצאת השנה , באספך את מעשיך מן השדה . יז שלש פעמים , בשנה יראה , כל זכוךך , אל פני , האדן ה '" ( שמות . יד . ( על-פי הכתוב צוו בני ישראל לעלות לרגל לבית המקדש שבירושלים שלוש פעמים בשנה - בחג הפסח שבחודש ניסן ( החל בעונת האביב , ( בחג השבועות ( החל בראשית הקיץ ) ובחג הסוכות שבחודש תשרי ( החל בעונת הסתיו . ( העליות לרגל - מארץ ישראל ומהתפוצות - התקיימו עד חורבן בית המקדש . הן ביטאו את הלכידות הדתית היהודית והיו מלוות בחגיגות ובתפילות , כמבוטא בשירת ההלל וההודיה בספר תהלים קכב : א שיר המעלות , לדוד שמחתי , באמרים לי בית ה' נלך . ב עמדות , היו רגלינו בשעךיך , ירושלם . ג ירושלם הבנויה כעיר , שחברה לה יחדו . ד ששם ע לו שבטים , שבטי יה עדות לישראל : להרות , לשם ה . ' לאחר חורבן בית המקדש בוטלה חובת העלייה לרגל . בנצרות העלייה לרגל בנצרות אינה חובה , אלא מנהג . מקורו של מנהג זה בביקור שערכה הלנה , אמו של קיסר רומא קונסטנטינוס , בארץ הקודש במאה הרביעית . בביקורה עלתה לרגל לקברו של ישוע בירושלים , המצוי , על פי המסורת , בכנסיית הקבר הקדוש . לאורך ימי הביניים הלכה ונפוצה העלייה לרגל לא רק לכנסיית הקבר הקדוש , אלא לאתרים הפזורים לאורך "דרך הייסורים" - הדרך שלאורכה נשא ישוע את הצלב , עד מקום הצליבה עצמו . מאז נוצרה מסורת של עלייה לרגל לירושלים ולמקומות אחרים הקשורים לחיי ישוע - נהר הירדן , נצרת , בית לחם וכנרת . מוקדי עלייה לרגל נוצרו גם באירופה הנוצרית , בקברי קדושים . באסלאם מצוות החג' - החובה לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת במשך החיים - היא מצוות היסוד החמישית , והיא חלה על כל מוסלמי ומוסלמית בריאים בגוף ובנפש : "וכל מי שבאפשרותו חייב לעלות אליו לרגל ( כלומר , לכעבה ) זוהי חובה כלפי אללה * " . ( סורת בית עמרם , 3- פסוק ( 97 בהגיעם לגבול השטח הקדוש המקיף את מכה חייבים עולי הרגל להיכנס למצב של "אחראם" - כלומר , למצב קדושה . מצב זה , שהעולים לרגל חייבים להימצא בו לכל אורך תקופת החג , מחייב כמה פעולות . על הגברים מבין עולי הרגל להיטהר , להתבשם , לגזוז ציפורניים , לגלח את השפם ללבוש בגדים לבנים שלא נתפרו בחוט ומחט ולא לכסות את ראשיהם . הנשים , לעומתם , חייבות להיטהר , להתבשם וללבוש בגדים רגילים בצבע כלשהו , ועדיף לבן בתנאי שלבושן לא יהיה דומה ללבוש הגברים . לאחר האחךאם עולה הרגל מתפלל ומצהיר על כוונתו לקיים את העליה לרגל . כמו כן הוא חייב ב"תלביה" - קריאות שמשמעותן הבעת כניעה לאלוהים . קריאות אלו נפסקות * מתוך : ספר הספרים של האסלאם - הקיאן . תרגם מערבית ד " ר אהרון בן-שמש © . קק"ל .
|
|