מנדלי מוכר–ספרים

עמוד:327

מנדלי מוכר–ספרים מנדלי מוכר–ספרים ( שלום יעקב אברמוביץ ( ' נולד ב1835– בקאפוליה שברוסיה הלבנה ומת ב1917– באודסה . מנדלי נחשב לאחד מאבות ספרות היידיש המודרנית , וגם אחד מיוצריה של הספרות העברית החדשה . לחייו ולפועלו התרבותי אופייניים לכל אורכם כפילות ויחסי גומלין מורכבים בין עולם היידיש לעולם העברית . הוא כתב מאמרים פובליציסטיים ומאמרי ביקורת . הוא עסק הרבה בשאלות של חינוך והשכלה להמונים , והיה מעורב בענייני ציבור . פעילותו בתחומים האלה היתה רחבה מאוד : מכתיבה על ספרות עברית וספרות יידיש דרך תרגומים ליידיש מן הספרות היהודית המסורתית ועד פרסומים שעסקו בתחומים רבים ושונים , מהיסטוריה וחברה ועד מדעי הטבע . בד בבד חיבר מנדלי רומנים ביידיש וגם עיבד אותם לעברית ( בעמק הבכא , ספר הקבצנים , ( תהליך שנמשך כל חייו , שכן הוא נטה לשוב ולעבד את יצירות הספרות שלו . מהבחינה הספרותית , יונקת יצירתו של מנדלי ממסורת הספרות האירופית . הפיקרסקה הספרדית והסאטירה הרוסית , הסיפור האוטוביוגרפי–וידויי והסיפור הנוטה להכיל מסות ודיונים רעיוניים . ריבוי הסגנונות והשינויים הרבים שמנדלי ערך ביצירותיו במשך השנים מציירים דיוקן אמנותי מורכב ומגוון מאוד למפעלו הספרותי . מבחינת הלשון , שמור למנדלי מוכר–ספרים תפקיד חשוב בעיצוב וביסוס היידיש הספרותית . הוא תרם רבות לחיזוק זהותה של הלשון ולהפצת ספרותה בקרב הקהל הרחב , שאותו ביקש להשכיל ולחנך . לא פחות מכך , הותיר מנדלי אחריו ספרות יידיש מעולה בעלת ערך אמנותי ודאי . כמו במישור ההתעוררות הלאומית בקרב היהודים בימיו בפרט ובקרב עמי אירופה בכלל . לפי הרומן , זהות לאומית קשורה בעבותות שאין לנתקם ללשון , למולדת פיזית ולתודעה תרבותית מובחנת . אין להתפלא אפוא שמתנגדי ההשכלה מיהרו לפסול את הספר ולהדביק למאפו וליצירתו תווית של חתרנות וסכנה למסורת . ספריו החשובים הבאים היו עיט צבוע ואשמת שומרון . מאפו היה איש חינוך מובהק , שהאמין בכוחן של הלשון והספרות לחנך את העם . מאפו כתב ספרי הדרכה בתחום החינוך וכן ספרים ללימוד עברית , חנוך לנוער , אמון פדגוג וראשית דעת שפת עבר . נאמן לדרכו הדידקטית , נרקמה מתרגילי הלשון בספרי הלימוד עלילה סיפורית חינוכית לתלמידים . סיפור זה ראה אור שנים לאחר מות מחברו , בשם "בית חנן , " ויש הרואים בו את סיפור הילדים הראשון בספרות העברית החדשה . לאברהם מאפו היה תפקיד מיוחד ביצירתה של לשון ספרותית שהתקבלה ברצון בידי המוני הקוראים מכל שכבות העם . הוא הצליח לעשות שימוש רחב בעברית המקראית ולרקום ממנה פרוזה בנויה היטב . לשונו של מאפו אינה חיקוי של לשון המקרא . מאפו נוטל מן המקרא מטבעות לשון וקטעי פסוקים ושוזר מהם מארג סיפורי הנשען על הדקדוק המקראי כמקור חי ליצירה לשונית וספרותית חדשה . הטכניקה של מאפו לא שרדה לימים , אך שני הרומנים ההיסטוריים שכתב בלשון המקראית סייעו לרענן את הגישה לטקסט המקראי , והפיצו את ההבנה כי לשון זו חיונית ונגישה מעבר למימושה במסגרת הקאנון העתיק . הרומן המודרני של מאפו , עיט צבוע , שואב צורות לשון מן המשנה והתלמוד , ובכך מורה על המגמה העתידה לאפיין את הלשון והספרות העברית בדורות שלאחר מאפו . מנדלי מוכר-ספרים – פעולתו בשתי השפות , עברית ויידיש , מהווה מערכת קשרים רב-ממדית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא