לשונות היהודים החדשות במזרח הערבי והמוסלמי

עמוד:314

( אבל יש המקפידים לייחד את השם לאדינו ללשון המשמשת בתרגומים המילוליים של המקרא . ( מאז גירוש יהודי ספרד בשנת רנ"ב ( 1492 ) היהודים שגורשו משם לארצות הבלקאן – ובכלל זה יהודי תורכיה ובוסניה המוסלמיות – דיברו ספרדית , וליתר דיוק קסטליאנית ; היא הלשון ששימשה בפיהם בספרד הנוצרית . לשון זו ששמרה על קווים ספרדיים עתיקים נצבעה , כמו לשונות יהודיות אחרות , בצבעים יהודיים רבים , בעיקר ברכיב עברי נרחב ( להלן . ( גם הדורות הראשונים של המגורשים שהגיעו לצפון אפריקה דיברו ספרדית . זו היתה לשונם של בני קהילות המגורשים בצפון מרוקו בערים תטואן וטנג'יר ובעיירות הסמוכות להן ובערי המערב הפנימי ( פאס , מ H נאס וספרו ) ועוד . וכך היה גם בארצות אחרות בצפון אפריקה , כגון בעיר אלג'יר ; בראש הקהילה עמדו במשך דורות חכמים שהגיעו לשם אחר הפרעות שהיו בספרד בשנת קנ"א . ( 1391 ) ידועים במיוחד דורות הרבנים בני משפחת דוראן . מנהיגים אלו וכל הקהל שנלווה אליהם דיברו ספרדית . במקומות רבים – למשל בערי המערב הפנימי במרוקו ובעיר אלג'יר – כעבור כמה דורות המירה הערבית את הספרדית כלשון דיבור , אבל יסודות ספרדיים רבים נותרו בערבית הזאת עד ימינו . למשל , H ף לאוכל נקראה בקהילות אלו k ותארה ( היא cochara הספרדית ) ולא במילה מעלקה הערבית , ששימשה בלהגים היהודיים , שלא נחשפו להשפעת הספרדית . לעומת זאת בצפון מרוקו – בתטואן בטנג'יר ובעיירות הסמוכות להן – השפעת הערבית היתה גדולה עד מאוד , אך לא הכחידה את הדיבור הספרדי שהיה בפי היהודים . לימים נתהווה שם להג ספרדי יהודי בלול ערבית , שנתכנה ח k יתיה = ) לשון הדיבור . ( אך בסוף המאה ה19– ובמאה ה , 20– כשהאזור של מרוקו היה תחת שלטון ספרד , עלתה מאוד השפעת הספרדית החדשה , וזו הביאה בסופו של דבר להיעלמות הח k יתיה . לא נתפרט כאן עניינן של לשונות פחות רווחות , לפחות בדורות האחרונים לישיבת היהודים בארצות ערב ובארצות האיסלאם , כגון ה SJRJ ית , שיהודים דיברו במרוקו ובאזורים אחרים בצפון אפריקה . אנו יודעים שהיו שם קהילות יהודיות שלשונן היתה J רברית או בעיקר ברברית , אבל ידיעותינו עליהן נותרו מצומצמות לפי שעה . מעט החומר שנאסף מעיד על ידיעה טובה של הברברית בידי יהודים , אך אין בו ראיות מוצקות לברברית יהודית . גם הגרוזינית היהודית לא נזכרה כאן , הגם שמחקרה רשם כמה הישגים בדור האחרון . האוכלוסייה היהודית ישבה שם בקרב אוכלוסייה נוצרית 95 % ) מתושבי המדינה , ( והדיבור היהודי שם נבדל מזה של הלא יהודים במבטא , אבל בעיקר באוצר המילים בשל הרכיב העברי שהיה בגרוזינית שהיהודים דיברו בה . אבל לשון זו אינה כלולה בקטגוריה של לשונות היהודים בארצות ערב או בארצות האיסלאם . מאפיינים של לשונות היהודים במזרח הרכיב העברי . כל לשונות היהודים במזרח בדומה ליידיש נבדלו מלשונות הסביבה הלא יהודית בקיומו של רכיב עברי ששימש בהן . במקום שנמצאו תלמידי חכמים היה היקפם של היסודות העבריים והארמיים בלש " י נרחב ביותר . לעומת זאת בקהלים של הדיוטות היה היקפו של הרכיב הזה מצומצם ואפילו מצומצם ביותר . על פי רוב באו היסודות הללו מאורח חייו של היהודי , כגון המונח " אידא דמגלה " <) עידא דמגלה = חג המגילה , כלומר חג הפורים ) בפיהם של דוברי הארמית היהודית בלהגי זאכו ודהו H שבכורדיסטאן העיראקית , או " שופר " ו " פסח " בכל ארבע קבוצות הלשונות הנזכרות . אך יש שהיסודות הללו נגעו לענייני יום יום רגילים בלא זיקה מיוחדת לאורח החיים היהודי , כגון הביטוי " מעלה מ T ה " = ) בערך , ( ששימש בפי דוברי ג'ודזמו ( ספרדית יהודית ) ובפי דוברי כמה מלהגי הע " י במרוקו . יש לציין שהצירוף הזה אינו מוכר מן המקורות העבריים , אלא יצירה חדשה שנוצרה בתוך הלשון היהודית עצמה . נראה שצירוף זה נתחדש עוד בשבת ישראל בספרד שלפני הגירוש , וכשעברו לדבר ערבית הוא עבר לשמש גם בלשון הזאת . צריך לציין כי יסודות רבים נשתנתה הוראתם או צורתם בתוך לשונות היהודים . למשל המילה נ HU חה שימשה בח H יתיה ובלהגים יהודיים רבים של הע"י בצפון אפריקה במשמעות ' זונה . ' נראה שמקורו של שימוש זה בפסוק מישעיה ( כג , טז : ( " קחי כנור סובי עיר , זונה נ HU חה . " והרי דוגמה לשינוי שחל בצורתה של מילה : השם "נטילה" ( קיצור של הצירוף "נטילת ידיים ( " היה נהגה בפי רבים מיהודי מרוקו ומערב אלג'יריה " מטילה . " לעתים השינוי בהגיית המילה הוא עתיק יומין . למשל , במרוקו ובתוניסיה הצירוף "אסרו חג , " שהוא הכינוי ליום שלמחרת כל אחד משלושת הרגלים , נהגה בפי רבים מיהודי מרוקו ותוניסיה sruha ( בהשמטה של ה"– א " [ אל"ף ותנועתה – החיריק ] וה"– ג" כמובן במימוש של החי"ת הלועית , ( והנה נתברר שהדבר ידוע גם מן הע"י בתימן ; שם נהגה הצירוף sruho ( יש לזכור שהקמץ שבחי"ת נהגה בפי יהודי תימן . ( o לטעמי , מדובר בהגייה קדמונית המשתלשלת ובאה מתקופת הגאונים , ומאז היא נתגלגלה בקיבוצים יהודיים במגרב ובתימן . לפעמים תצורתה של המילה העברית מושפעת מדקדוק הלשון השואלת ; למשל , קללה שהיתה רווחת בפי נשים יהודיות בתימן היא "מחרם אבן למחרם" = ) מוחרם בן מוחרם . ( המילה מח N ם נהגתה מחר . ם במ"ם בחיריק בהשפעת הדקדוק של הע"י התימנית .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא