חייה הנמשכים של היידיש

עמוד:301

מכל בחינה ניתן לומר שהמפגש של היידיש עם המרחב הלשוני הסלאבי , והמתח בין מזרח למערב שנוצר בתוכה בעקבות מפגש זה , היו הגורמים המכריעים בקביעת התפתחותה ההיסטורית כשפה . את תולדות לשון יידיש ניתן לחלק לארבע תקופות : המוקדמת , הישנה , התיכונה והמודרנית . לתקופה המוקדמת – בערך מן המאה ה10– עד אמצע המאה ה – 13– אופייני העדר מגע בין דוברי היידיש לסביבה שאינה דוברת ניבים גרמניים . לפי ההנחות המחקריות המקובלות ( יש גם היפותזות אחרות , מקובלות פחות , ( נוצרה השפה שעה שקיבוצי יהודים מצפון צרפת וצפון איטליה , דוברי ז'ארגון יהודי רומאני שנקרא "לעז , " הגיעו למלכות ל . תר ( לותרינגיה ) שבעמק הריין . כאן הם נחשפו לכמה ניבים גרמניים שונים ( המחקר גילה בוודאות שהיידיש אינה צומחת משורש של דיאלקט גרמני אחד ) ויצרו תערובת פונטית ולקסיקלית שהבליעה את ה"לעז" במערכת מורפולוגית–דקדוקית–פונטית גרמנית . עקב כך התבסס אוצר המילים של השפה על שלושה מקורות עיקריים : הדיאלקטים הגרמניים בני הזמן , השפות הרומאניות שהובלעו בתוך ה"לעז , " ועברית / ארמית , שמקורה במורשת הטקסטואלית היהודית . אין שום כלל תקף הקובע חוקים יציבים לשאילה מכל אחד משלושת המקורות . כך , למשל , אוצר המילים השאוב מ"לשון הקודש" אינו מתייחד אך ורק לעניינים הקשורים בפולחן ובלמדנות , ודווקא כמה מן המילים הקשורות ביותר בעניינים אלה , כגון "לייענען" ( לקרוא , ללמוד ) ו"בענטשן" ( לברך ; זו המילה החוזרת על עצמה לעתים כה קרובות לפני ברכה מן הברכות הנאמרות במזומן : "רבותי , מיר ועלן בענטשן" – רבותי , נברך , ( מקורן בלשונות הרומאניות . כבר בשלב זה החלו לכתוב את שפת היידיש באותיות עבריות ( אשוריות , ( שאפשרו מסירה פונטית מדויקת פחות או יותר של העיצורים ושימשו תנועות . בידוד הקולקטיב היהודי הדובר יידיש מחמת מסעי הצלב החיש את תהליך גיבושה של השפה . מאורעות היסטוריים , בדומה להופעתם – בתחומים שבהם ישבו יהודי אשכנז – של מורי הוראה שהגיעו מהישיבות של בבל בסוף תקופת הגאונים , השפיעו על השאילה ממקורות לקסיקליים מסוימים ( במקרה הזה , כמובן , המקור העברי–הארמי . ( היידיש הראשונית שנוצרה בתקופה זו התפשטה מעמק הריין מזרחה , ובדרך זו הוכן הרקע למפנה בתולדות השפה שאירע באמצע המאה ה : 13– הופעתה של זו המכונה "יידיש ישנה . " היידיש הישנה ( בערך ( 1500-1250 נוצרה בעת שקבוצות דוברי יידיש יצרו מגע עם קיבוצים סלאביים ועם יהודים דוברי לשונות סלאביות . הדבר אירע עוד לפני שההגירה היהודית מזרחה הגיעה לטריטוריות של דוברי שפות סלאביות , כאשר הקיבוצים היהודיים הגרמניים נתקלו בתחומי גרמניה בסלאבים שנלקחו בשבי ונמכרו לעבדים ולא מעטים מהם התגיירו . הניב הסלאבי–יהודי שבפי עבדים אלה נקרא "כנענית , " דהיינו , שפת העבדים ( על פי קללת נח בבראשית ט , כה : "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו . ( " בשלב מאוחר יותר נפגשה האוכלוסייה הדוברת יידיש גם עם מה שהיתה , כנראה , לשון דיבור יהודיתסלאבית שכונתה "לשון רוסיא . " בכל מקרה גברה היידיש על הניבים היהודיים האחרים והבליעה אותם בתוכה , בתוך שהיא קולטת לתוכה מילים סלאביות ממקורות שונים . אבל המפגש הרחב יותר עם הלשונות הסלאביות היה תחילה במזרח גרמניה ובבוהמיה ואחר כך בעיקר בתחומי מלכות פולין , שיהודי גרמניה הגיעו אליה כחלק מהגירה כללית של עירונים דוברי ניבים גרמניים אל תוכה . במהלך המפגש הלשוני הזה נשתנתה השפה שינוי ניכר . לא רק שחדרו לתוכה מילים וניבים סלאביים רבים , אלא התחוללו שינויים גם בתשתית הדקדוקית שלה , למשל , הופיעו ניבי יידיש שנעלם בהם המין הסתמי , או התחוללו בהם תמורות בפונקציות של היחסות : האקוזטיב נעלם , היו תמורות בהטיית תוארי השם במסגרת היחסות , מראשיתה התבססה היידיש על תשתית דקדוקית גרמנית , אך שאבה את אוצר המילים שלה ממקורות שונים ובהם "לשון קודש , " מילים הבאות מטקסים עבריים וארמיים . עמוד השער של ההדפסה הראשונה של ספר שמואל ביידיש , 1544

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא