נורמות ותקנים בעברית הישראלית

עמוד:267

תקני , " משום שאינו מצוי במקורות והוא תרגום שאילה של הביטוי האנגלי . as a result of בתחום המורפולוגיה , היא מערכת הצורות , כללי התקן ברורים יותר לכאורה , כי הם מבוססים על לשון המקורות . זוהי מערכת סגורה , שהשינויים בה מועטים יחסית . אוצר המילים , לעומת זאת , הוא מטבעו מערכת פתוחה , שבה נקלטות מילים חדשות בהתאם לצורכי החיים . כללי הדקדוק נלמדים בשיטתיות במערכת החינוך , אך לא תמיד הם מיושמים בשימוש הלכה למעשה . הכללים האלה כוללים את צורות הנקבה והריבוי של שמות העצם , צירוף של כינויי הקניין , צורות סמיכות וכן נטיות של פעלים . נזכיר לדוגמה את צורת הריבוי חופים , שיש ההוגים אותה בקובוץ ודגש במקום בחולם , וכן את צורת הסמיכות של מרקים , שהגייתה התקנית היא מרקי ( מ' בחירק . ( בתחום התחביר קיימת התנגשות בולטת בין התקן לנורמה במערכת של שמות המספר . רוב דוברי העברית משתמשים בדרך בלתי מובחנת בצורות הזכר והנקבה , בעיקר בדיבור " ) קניתי קולה בחמש שקל . ( " נראה שגם טהרנים בעלי גישה פוסקנית קיצונית אינם רואים עוד טעם רב באכיפת כללי ההבחנה המגדריים ( בין זכר לנקבה ) במערכת המספרים , שכן כללים אלו אינם נשמרים אפילו במשלבים הפורמליים . ראוי להעיר שהבעיה של הבחנה מגדרית קיימת לא רק במערכת של שמות המספר . תקני הדקדוק העברי מחייבים הקפדה על ההבחנה הזאת , כמו שהיא מתבטאת בהצמדה של שם תואר לשם עצם ( כגון צומת עמוס , גרב קרוע . ( נורמות לשוניות , בניגוד לתקנים , הן שונות ומשתנות . קשה לדבר על נורמה אחידה , המקובלת על דוברי הלשון בכל הסיטואציות האפשריות . נורמה לשונית חברתית היא תלוית משלב ותלוית דיאלקט . הרי אין להניח שאדם ישתמש בדיבור בעגה ( סלנג ) באותו אוצר מילים שבו ישתמש בכתיבה פורמלית . ביטויים דוגמת מגניב , נדלק עליה , על הפנים , מהזה–יפה תואמים את הנורמה של אוצר המילים הסלנגי–עממי , אך לא את זו של הכתיבה הפורמלית . יתר על כן – נורמות לשוניות הן יחסיות לטיבה ולמעמדה הסוציו–אקונומי של קבוצת הדוברים . מי שמכיר באופייה הפלורליסטי של כל שפה ישיבה באקדמיה ללשון העברית בירושלים – ( 1971 ) גברה ההתחשבות בשימוש הרווח , גם אם הצורה אינה גזורה לפי כללי התצורה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא