צמיחת הלקסיקון העברי בעת החדשה

עמוד:249

המילה שביתה מציינת בלשון חז"ל הפסקת עבודה לרגל השבת , כלומר – על פי ציווי דתי , ואילו בימינו היא מציינת בעיקר הפסקת עבודה של קבוצת עובדים במטרה ליצור לחץ על המעביד להטבת תנאי ההעסקה או למניעת הרעה ביחסים ביניהם . השינוי במשמעות של שתל מדגים את הצורך במונחים הקשורים להתקדמות שחלה במדע , במקרה זה – ברפואה . המילה הזאת מציינת בלשון חז"ל 'שתיל , ' ואילו בעברית הישראלית – 'רקמה חדשה המושתלת בגוף האדם במקום רקמה פגועה . ' בין השאר חסרו לדוברי העברית גם ביטויי נימוס מתאימים , שהם חלק מן התקשורת היומיומית . כך נכנסה לשימוש המילה סליחה לא רק במשמעות של מחילה , כפי שהיא מוכרת מלשון המשנה , אלא כביטוי של התנצלות ( מעין "אני מבקש את סליחתך , ( " בהשפעת המילה הלועזית . pardon בדומה לכך התייחד המבע "בבקשה " ! כתשובה מנומסת לאמירה "תודה . " במקרה זה השפיעה , כנראה , המילה הגרמנית , Bitte שמשמעותה הבסיסית 'בקשה , ' והיא ממלאת פונקציה דומה בתקשורת הבין–אישית . ואולם נראה שמאגר המילים שבמקורות , גם תוך שינוי במשמעות , לא היה בו כדי למלא את החסר המילוני . מאז תחיית הדיבור העברי התעורר צורך דחוף בתצורה ( פורמציה ) של מונחים חדשים . ואכן , מאז תחיית הדיבור העברי נוספו לאוצר המילים העברי מילים רבות . על פי הסיכום הסטטיסטי של אברהם אבן–שושן , מחבר המילון החדש , נוספו למילון העברי מאז תקופת ההשכלה ערכים מילוניים שהם כ 40 % – מכלל אוצר המילים העברי . מאחר שהערכים האלה כוללים גם מילים יחידאיות שייצרו סופרים ולא נקלטו בשימוש הרחב , אפשר להניח ששיעור המילים החדשות מצומצם יותר . יש להביא בחשבון עובדה נוספת : המילים שירשה העברית החדשה מן המקורות שכיחות יותר בשימוש בהשוואה למילים המחודשות , ולכן שיעורן של המילים העתיקות בטקסטים כתובים ומדוברים עשוי להגיע בימינו לכדי 80 % ( השיעור הספציפי תלוי בסוג הטקסטים . ( יש להביא בחשבון שלצדם של התחדישים ( המילים המחודשות שאינן מצויות במקורות ) נכנסו לשימוש גם מילים שאולות מלועזית , מקצתן מילים בינלאומיות . המילים האלה שכיחות בעיקר בטקסטים מדעיים וטכניים , וכן בדיבור העממי , בכתיבה העיתונאית ובפרסומות . משקלן בערכים המילוניים מגיע לכדי . 10 % -8 % ( ר' מילים שאולות בשפה העברית במדור זה . ( בניגוד למערכת הנטיות , הנחשבת ל"מערכת סגורה , " מאחר שדרכי הנטייה של המילים הן קבועות , דרכי התצורה נחשבות ל"מערכת דקדוקית פתוחה , " מאחר שניתן להוסיף יחידות מילוניות לאלה הקיימות . דרכי התצורה המקובלות בעברית הישראלית מגוונות הן . השיטה הנפוצה היא התצורה המסורגת , המתבטאת במיזוג של שורש עברי קיים עם תבנית של משקל או של בניין . זו אכן הדרך הקלאסית ליצירת תחדישים בלשון העברית מאז ומעולם , והיא כמעט הדרך הבלעדית במקורות . היא הולמת את המבנה המורפולוגי הטיפוסי ללשונות השמיות ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא