תגובות ההלכה לתהליכי המודרניזציה והחילון

עמוד:184

התרבות הלא–היהודית ו / או האוניברסלית גם בעת העתיקה וגם בימי הביניים נדרשו חכמי היהדות לנקוט עמדות בנוגע לדרכי ההתייחסות הראויות כלפי העולם התרבותי של החברה הלא–יהודית הסובבת . ערב מרד המכבים , למשל , היתה תנועת התייוונות בקרב מגזר העילית בחברה היהודית בארץ–ישראל , וסיבה מרכזית לפריצת המרד היתה הרצון להיאבק במגמות אלו , מתוך תחושה שהיוונות סותרת את אושיות התרבות הדתית היהודית . בו בזמן התקיימה במצרים קהילה יהודית גדולה מאוד , ששפת התרבות שלה היתה יוונית , והיא הכירה את כתבי הקודש בתרגום יווני ' ) תרגום השבעים , ( ' חברי העילית התרבותית שלה כתבו חיבורים הגותיים המושפעים במידה ניכרת מן הפילוסופיה היוונית ( פילון האלכסנדרוני ) – ונאמנותה לזהות ולמסורת היהודיות היתה עזה ביותר . גם בימי הביניים ניכרה שניות דומה : מצד אחד , אישים בולטים בתקופת הגאונים בבבל ( כגון ר' סעדיה גאון ) ובמרחב התרבות היהודי הים תיכוני ( כגון הרמב"ם ) היו מעורים בהיבטים חשובים של תרבות העילית של החברה הסובבת ושילבו בין למדנותם התורנית להשכלתם הכללית . מצד אחר , בארצות צפון אירופה היתה התעלמות מכוונת מן התרבות הלא יהודית הסובבת ( שממילא נתפסה כתרבות נחותה , ( ובגבול שבין שני מרחבי התרבות היהודיים האלה התנהלו מאבקים עזים , שהתבטאו בין השאר בשריפת כתביו הפילוסופיים של הרמב"ם בפרובנס . משלהי המאה ה18– ואילך ניכרה חשיפה גוברת של יהודים לתרבות האירופית בת הזמן . החשיפה החלה במערב אירופה ובמרכזה , והיתה רבת עוצמה דווקא בקרב האליטה האמידה ובקרב הצעירים . המגזרים היהודיים האלה נחשפו לתרבות שהיה קשה להתעלם מהישגיה , מרמתה ומחיוניותה , והיו אופייניות לה , כאמור , מגמות אנטי–קלריקאליות בולטות . לא מעטים מאלה שנפתחו לתרבות הזאת התרחקו , עקב כך , מזיקות יהודיות . אחרים התבססו על תפיסות שמקורן בתרבות האירופית המודרנית לניסוח ביקורת נוקבת כלפי היהדות ההלכתית–הרבנית שאותה הכירו , והציבו דרישה לשינויים בחינוך היהודי כדי שילדים ילמדו לא רק לימודים תורניים אלא גם לימודים כלליים . רבנים חשובים – שהבולט בהם הוא הרב משה סופר ( גרמניה והונגריה , שנודע בכינוי 'החת"םסופר' על שם הכותרת של חיבורו החשוב חידושי–תורה–משהסופר ) – גרסו ( בפרט לאור הניסיון של התרחקות צעירים משכילים מן הדת היהודית ) כי קיים ניגוד מהותי בין התרבות האירופית המודרנית לבין הנאמנות ליהדות . הרבנים האלה גיבשו תפיסה שלפיה שימור הקיום היהודי מותנה בהסתגרות עקרונית בפני התרבות הסובבת , כדרשה שנשא החת"ם סופר בשנת : 1811 "אי אפשר להבדיל עם בני ישראל מיתר העמים כי אם בהפרידם מהם ומדרכם לגמרי , ולא ללמוד חוכמתם . " ... התפיסה הזאת יכלה להתקבל בקרב האליטה הרבנית האורתודוקסית באירופה גם מפני שהיה בה משום המשכיות להסתגרות התרבותית שהיתה אופיינית ליהודי צפון אירופה בימי הביניים . ואכן , היא היתה לאבן יסוד לחינוך החרדי מאז ועד עתה , אם כי לימודים כלליים הותרו לפעמים , לצרכים אינסטרומנטליים גרידא . באמצע המאה ה19– פעל בגרמניה הרב שמשון רפאל הירש , אשר דגל ברעיון שיהודים אורתודוקסיים צריכים לרכוש השכלה כללית לצד השכלתם היהודית , ולהיות מעורים במיטב התרבות האירופית בת זמנם , כל עוד מתאפשר הדבר בלא סתירה אופרטיבית לאורח החיים היהודי . תפיסתו נודעה בשם ' תורה עם דרך ארץ' והיא עיצבה בקרב יהדות גרמניה מגזר אורתודוקסי בעל ידע נרחב במיטב הספרות , השירה , הפילוסופיה , המדע והמוזיקה של אירופה המודרנית . בין שתי מלחמות העולם הופיעו מוסדות השכלה ברוח זאת גם במזרח אירופה ( כגון בתי ספר 'יבנה' בפולין ) ובצפון אמריקה – וגם בארץ–ישראל , במסגרת מערכת החינוך של 'המזרחי . ' מאמצע המאה ה19– ניכרו השפעות תרבותיות אירופיות גם בארצות האיסלאם , ונפתחו שם בתי ספר שבהם שולבו לימודים תורניים עם לימודים כלליים . ככלל , חכמי ההלכה בארצות האלה לא התנגדו לתוכנית לימודים שכזאת , מה גם שהם היו מודעים למסורת התרבות היהודית הים–תיכונית הימי–ביניימית , שראתה שילוב מעין זה בעין יפה . אופיינית היא עמדתו של הרב יוסף חיים מבגדאד , הנחשב לגדול חכמי יהדות בבל בעת החדשה , אשר בשנת 1903 נשא דרשה בשבח התיקונים בסדרי החינוך שהנהיגה חברת 'כל ישראל חברים' בבית הספר שהקימה בבגדאד . ואולם החכמים האלה הפרידו בין השכלה כללית – שאותה ראו בעין יפה – לבין חילון , שלו התנגדו ; לא מעט מאבקים ביניהם לבין הנהלות בתי הספר החדשים נבעו לא מהתנגדות הרבנים להשכלה הכללית , כי אם מהתנגדותם לאידיאולוגיה החילונית שדגלו בה חלק מן המורים והמנהלים במוסדות האלה . התנגדות עקרונית של רבנים ממוצא ספרדי–מזרחי להשכלה כללית היא תופעה מאוחרת יחסית , שמקורה בהתחרדותם של הרבנים האלה שהתרחשה בצעירותם , כאשר למדו בישיבות חרדיות באירופה ובישראל בשנים שמאז מלחמת העולם השנייה . ספק אם כיום ישנם חכמים רבים ממוצא ספרדי–מזרחי המזדהים עם דבריו של הרב בן–ציון מאיר חי עוזיאל , הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל , שכתב : "אני אינני רואה בהשכלה ( בתור סך–הכולל של חוכמה ומדעים ) זמורת–זר בעץ החיים של היהדות , אלא היא חלק אורגני ממנה . "

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא