החברה הדתית נוכח החילון והמודרניות – מבוא

עמוד:167

. 1 הכחשה והחרמה מכול וכול . בדרך זו נקטו בראשית שנות המדינה "העדה החרדית" ו"נטורי קרתא" בירושלים , ואת הבסיס הרעיוני לכך נתנו בעיקר חסידי סאטמר , שהמשיכו במסורת ההתנגדות החריפה והקיצונית לציונות . הם החרימו את הבחירות לכנסת ולעיריות , סירבו לשלם מסים ונמנעו מכל קשר כלכלי עם מוסדות המדינה . במשך הזמן נעשתה דרך זו מקובלת על מיעוט קטן בעולם החרדי , אך רבים יותר נקטו בה במידה מתונה – שמירה על התבדלות מקסימלית והימנעות מכל מגע לא הכרחי עם הציבור הכללי ועם המדינה . . 2 השקפה הרואה במדינת ישראל תופעה נוכרית , ומזהה את רשויות המדינה עם שלטון נוכרי , שיש לקבל את מרותו מתוך הגנה מרבית על המוסדות האוטונומיים של הקהילות החרדיות . בקרב נציגים חשובים של תפיסה זאת נשמעות אמירות כגון , "אנחנו נראה לכם שאפשר לקיים גטו סגור לכל דבר גם בירושלים עיר הקודש , " דהיינו – לשמור על תנאי החיים של הגלות תחת שלטון הגויים גם בארץ הקודש ותחת שלטונם של יהודים . פירושו של דבר : שלילת ההכרה ביהדותם של מדינת ישראל , אזרחיה ומוסדותיה , ועיצוב המגע עמם בדומה למגע שמקיימות קהילות יהודיות עם הרשויות בארצות הגולה . . 3 שיתוף פעולה מוגבל ומתון עם המדינה והציבור בישראל כדי לשמור ולקדם את האינטרסים הכלכליים והחברתיים של הציבור החרדי , בלי להכיר במדינת ישראל , בדגלה , בהמנונה ובערכיה . ההתבדלות התבטאה בשלילת השירות בצה"ל , שירות שנתפס כסכנה גדולה , משום שהוא מביא לכלל מגע קרוב בין חרדים וחילונים . בדרך זו הלכו מרבית מנהיגי הציבור החרדי , חסידים ומתנגדים , שהשתתפו בבחירות , תפסו עמדות כוח בוועדות הכנסת ובעיריות , אך נמנעו מחברות מלאה בממשלה ומנשיאה באחריות לגורל המדינה . עמדה זו העניקה עוצמה רבה לנציגות הפוליטית של החרדים , שכן הם יכלו לתמוך בלי היסוסים רבים בממשלה החילונית בעניינים ביטחוניים , פוליטיים וחברתיים שלא היה בהם עניין מיוחד לציבור החרדי , ולקבל כתמורה הטבות שונות לסקטור המיוחד שאותו הם מייצגים . . 4 שיתוף פעולה הדוק ונרחב עם המדינה ומוסדותיה , במידה שהדבר מסייע לחיזוקה ולגיבושה של הישות החרדית , בלי להביע כל הזדהות עם ערכיה ועקרונותיה של המדינה . בדרך זו הלכה בעיקר החרדיות הספרדית וביטאה זאת באמצעות תנועת ש"ס . הקו המנחה תנועה זו הוא השימוש באמצעים פוליטיים וכלכליים כדי לחזק את מוסדותיו הנפרדים של הציבור החרדי , ושילוב מקסימלי של חרדים ברשויות הממלכתיות – משרדי הממשלה , העיריות , מערכת החינוך , שירותי הרווחה ושירותי הדת . הצלחתה של ש"ס בפעילות זו הביאה לתגובת–ראי : הקמתה של תנועה חילונית שמטרתה העיקרית למנוע מש"ס את הגשמת מטרותיה . זו היתה דרכה של ש"ס לפתור את בעיית היחס אל הישות הפוליטית החילונית : היא קיבלה אותה במישורים הפיזיים , הכלכליים והחברתיים , אך נמנעה מכל הזדהות רוחנית–רעיונית עמה . . 5 ניסיונות ליצור תנועת חזרה בתשובה , שתביא את החילונים לחיקה של המסורת . בדרך זו הלכו קבוצות מוגדרות בציבור החרדי – חסידי חב"ד , חסידי ברסלב וכמה דוברים ומנהיגים בחרדיות הספרדית . התוצאות של ההטפה לחזרה בתשובה היו זעומות , גם משום שהתברר במהרה שאין הציבור החרדי מוכן לקלוט לתוכו קליטה מלאה את החוזרים בתשובה : החרדים נמנעו מקשרי נישואין עמם ושמרו על ריחוק חברתי מהם , והם נותרו בשולי המחנה כקבוצות נבדלות . בכך מצא את ביטויו כישלונה של תפיסה שרווחה בדור הקודם בחוגים חרדיים מסוימים , תפיסה שביקשה לראות בחילונים "תינוק שנשבה , " חוטא שאיננו מודע לחטאיו ואת אורח החיים הפסול כפתה עליו סביבה משחיתה . לפי תפיסה זו , משעה שהתינוק שנשבה חוזר לכור מחצבתו , הריהו יהודי כשר לכל דבר , שכן חטאיו לא נבעו מפנימיותו אלא נכפו עליו באונס . היחס המסויג לבעלי תשובה מעיד שהחברה החרדית לא הפנימה תפיסה זו , והיא ממשיכה לראות בחוזר בתשובה חוטא בן חוטא שאין לו כפרה שלמה לא בדור הזה ולא בדור הבא . יצאו מכלל זה חסידי ברסלב , ובמידה מסוימת גם חסידי חב"ד , שראו באמונה במנהיגיהם המשיחיים , ר' נחמן מברסלב או ר' מנחם מנדל שניאורסון , טיהור שלם של הנפש החוטאת . מכל מקום , תופעת החזרה בתשובה לא קיבלה ממדים המאפשרים שינוי מהותי של היחס בין שני המחנות . בקרב הספרדים ויוצאי עדות המזרח נתפסה החזרה בתשובה יותר כחיזוק והעמקה של אורח החיים המסורתי של אנשים שחיו חיים מסורתיים גם קודם לכן , ולא כתמורה מעמיקה באישיותו של האדם . ג . תהליכים דתיים במדינת ישראל בשני הדורות שחלפו מאז השואה והקמת המדינה התחוללו בעולם החרדי ארבעה תהליכים חדשניים , שהם שעיצבו , ועדיין מעצבים , את היחסים בין העולם החרדי לבין היהדות החילונית ומדינת ישראל . הראשון הוא התהליך המדהים של שיקום המסגרות החרדיות שנהרסו עד היסוד בתקופת השואה , ובעיקר נטיעתן של העדות החסידיות הישנות במציאות החדשה של המחצית השנייה של המאה ה20– במדינת ישראל ובארצות–הברית . לפני השואה לא היו מרכזים חסידיים וחצרות צדיקים מחוץ לאירופה , והמרכזים באירופה נשמדו כליל . לפני חמישים שנה נראתה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא