החברה הדתית נוכח החילון והמודרניות – מבוא

עמוד:166

החברה הדתית נוכח החילון והמודרניות – מבוא יוסף דן א . חילונים , חרדים ומדינת ישראל מכלול התופעות האופייניות כיום לחיי הרוח בישראל הוא תוצר של התקופה המודרנית . כל הזרמים , המוסדות וכן העמדות הרעיוניות התגבשו בתקופה שלאחר אמצע המאה ה . 18– מבחינה זו , היהדות כיום , על כל גווניה , התהוותה בעולם שבו המודרניות הולכת וכובשת ומעצבת את המציאות . הדבר נכון לגבי החסידים והמתנגדים כפי שהוא נכון לגבי הזרמים הסוציאליסטיים והציוניים ביהדות . המאמרים הכלולים במדור זה נועדו לתאר קווים עיקריים בהתהוותם של הזרמים והמגמות בקרב אותו חלק של עם ישראל שביקש לשמר את זיקתו למסורת הדתית הן מבחינת חיי היומיום , הדבקות בשמירת המצוות ( דבקות שקיבלה פירושים שונים , ( ולימוד התורה , והן מבחינה רעיונית – לפרש את המציאות הסובבת כפרי פעולתו של כוח אלוהי עליון . זרמים אלה גיבשו עמדות נבדלות לגבי ערכיה של המודרניות : החל בהתנגדות חריפה ועקשנית , שהביאה להתבדלות ולהסתגרות , ועד לסיגול מרביתם של ערכים אלה ושילובם במסכת חיים ואמונה , הרואה את עצמה נאמנה למסורת היהודית . מרבית המחקרים והדיונים ביחסים בין היהדות החרדית לבין המודרנה והחילוניות מוקדשים לתולדותיהם של הזרמים הללו במאה ה19– ובמחצית הראשונה של המאה ה . 20– התקופה שבה התחוללו התהליכים העיקריים בתחום זה והתגבשו גם המחנות השונים והזרמים שעיצבו את דמותה של היהדות המודרנית . המבנה של המדור שלפנינו משקף זאת במאמרים המוקדשים לתולדותיהם ועמדותיהם של הרפורמים , הקונסרבטיבים והציונות הדתית . תשומת לב פחותה ניתנה עד כה למשמעותה של הקמת מדינת ישראל ולהתפתחויות שהתחוללו בתוכה , התפתחויות שעיצבו מחדש , והן ממשיכות לעצב , את היחסים בין הזרמים השונים ביהדות בימינו . ראוי אפוא להקדיש מקום במבוא הכללי לאספקט חשוב זה של הבעיה . יש להדגיש כי קיים הבדל מכריע בין יחסה למדינה של הציונות הדתית ( שאליה הצטרפו בהדרגה , לאחר הקמת המדינה , גם הרפורמים והקונסרבטיבים ) לבין זו של הפלגים החרדיים : לגבי הציונות הדתית – בדומה לציונות החילונית – היתה הקמת המדינה הגשמת מאוויים ושאיפות של עשרות שנים . לגבי היהדות החרדית , הקמת המדינה היתה הפתעה גמורה : הם לא ציפו שהציונות תצליח להוציא את תוכניתה אל הפועל , ובאמצע המאה ה20– מצאו עצמם ניצבים בפני מציאות שלא היו מוכנים לה כלל , הן מבחינה רעיונית והן מבחינה מעשית . שלושת הזרמים העיקריים בעם היהודי בתקופה שלאחר השואה שותפים בתפיסתם כי מדינת ישראל היא ישות פוליטית חילונית . החילונים רואים בכך יתרון חשוב שיש לשמרו , ומזהים את החילוניות עם הערכים הדמוקרטיים שעליהם מבוססת המדינה . הציונות הדתית מקבלת זאת , אך רואה את חילוניותה של המדינה כשלב זמני , חלק מתהליך שבסופו תקבל המדינה קווי אופי רבים יותר של אורח–חיים ותרבות דתית . להאצתו של תהליך זה מקדישים הציונים הדתיים את פעילותם הרוחנית והפוליטית , שבעשורים הראשונים של קיום המדינה תפסוה החילונים ככפייה דתית . החרדים אף הם מקבלים את עובדת חילוניותה של מדינת ישראל כנתון עובדתי , אך רואים בכך ביטוי לעיוות היסטורי , הופעתה של הוויה חוטאת ומורדת באל . הזרמים השונים בחברה החרדית לא גיבשו עד כה עמדה אחידה כלפי תופעה זו . יש להדגיש , כי הפגישה המלאה הראשונה של העולם החרדי עם חילוניות יהודית התרחשה עם הקמתה של מדינת ישראל . לפני כן נאבקה החרדיות נגד המודרניות בכללה , ונגד הזרמים ביהדות שנתפסו כנפתים לקסמיה : נגד הציונות ( לרבות ה"חלוצים" וה"חופשיים" בארץ–ישראל , ( נגד הרפורמה , נגד הסוציאליזם היהודי . ואולם במדינת ישראל קמה מערכת יהודית חילונית , ממוסדת מבחינה פוליטית וכלכלית ובעלת ביטחון עצמי תרבותי ורעיוני , שלמרות ריחוקה מאורח–החיים הדתי ראתה עצמה כתופעה יהודית לגיטימית . לא ניתן לכנות את הרוב היהודי במדינת ישראל בכינויים שבהם השתמשו בגולה – "כופרים , " "מתבוללים" וכיוצא באלה , שכן זהו ציבור דובר עברית , הרחוק מנישואי תערובת , ורואה את עצמו כנושא דגלה של ההמשכיות היהודית במולדתו של העם היהודי . ניתן אפוא לומר , כי הקמת המדינה הציבה בפתחו של העולם החרדי את בעיית היחס לחילוניות באשר היא , החילוניות כתופעה המלכדת מבחינה רעיונית ציבור גדול ובעל כושר יצירה , ולא רק כסטייה לכיוון זה או אחר של קבוצה מסוימת של יהודים . העובדה היא , שהמנהיגות החרדית בחרה להתייחס אל החילוניות כאל "עגלה ריקה , " ולהתעלם לחלוטין מן הטענה שהיא נושאת ערכים אוניברסליים ויהודיים המקנים לה משמעות וקלסתר–פנים רוחני יהודי מיוחד . ב . תגובות חרדים למדינה החילונית בין התגובות השכיחות של העולם החרדי למדינה מאז הקמתה ניתן למצוא את התופעות הבאות :

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא