ולדימיר מדם

עמוד:153

ליהודים בתחילת המהפכה , ראה בכך מארקס את תחילת קריסת המהפכה ואות לביטול הישגיה . ואולם פרט לעניין התמיכה באמנסיפציה של היהודים ( המשולב עם גינוי היהדות , כמו שגינה גם את הנצרות , ( אין נושאים יהודיים מעסיקים את מארקס במהלך חייו ופעילותו . בעת פולמוסו החריף עם האנרכיסטים הרוסיים אחרי 1870 תוקף באקונין את מארקס על היותו "הגליאני , גרמני ויהודי , " ומאשימו שכרת ברית עם ד'ישראלי " ) גם הוא יהודי ( " כחלק מקשר יהודי בינלאומי שבו חוברים יחד סוציאליסטים וקפיטליסטים יהודיים , ואין מארקס מגיב על האשמות אלה . בדרך פרדוקסלית , במקום אחד בלבד מביע מארקס נימה של אמפתיה ליהודים – וזאת דווקא כלפי יהודי ירושלים . עם פרוץ מלחמת קרים כתב מארקס מאמר לניו יורק דיילי טריביון , הסוקר את העדות והדתות באימפריה העותמאנית , ובו קטע קצר על ירושלים . מארקס מציין בו שבירושלים רוב יהודי : " אוכלוסייתה הקבועה מונה 15 , 500 נפשות , מהן 4 , 000 מוסלמים ו 6 , 000– יהודים , " ומוסיף : " אין דבר אשר ישווה למצוקתם ולסבלם של יהודי ירושלים , הגרים ברובע המזוהם ביותר של העיר , הקרוי 'חארת אל–יהוד , ' ברובע האשפות , בין הר–ציון להר–המוריה , שם מרוכזים בתי הכנסת שלהם ; הם מטרה מתמדת לדיכוי ולחוסר סובלנות מצד המוסלמים , היוונים עולבים בהם והלאטינים רודפים אותם . הם מתקיימים רק בזכות תרומותיהם הדלות של אחיהם באירופה ... הם נמשכים לעמק יהושפט ברצותם למות במקום שבו תיפתח הגאולה , וכדברי נוסע צרפתי , מבטם נישא אל הר–המוריה , שם עמד פעם מקדש הלבנון , אליו אין הם מעיזים להתקרב , והם מבכים את שבר ציון ואת פיזורם על פני העולם . " אחת מבנותיו של מארקס , אלינור , היתה , בשנים שלאחר מות אביה , פעילה בתנועת הפועלים בלונדון בקרב המהגרים היהודיים ב"איסט אנד . " כדי לתקשר איתם , למדה יידיש , ואף מסופר שמפעם לפעם היתה אומרת לבני שיחה : "הרי אני אחת מכם " . לקריאה נוספת : קארל מארקס , כתבי שחרות , תרגום לעברית : שלמה אבינרי , מהדורה מתוקנת , מרחביה , תשל"ה , עמ' . 63-33 שלמה אבינרי , משנתו החברתית והמדינית של קארל מארקס , מהדורה שנייה , תל–אביב , תשל"ו , עמ' . 263-255 אדמונד זילברנר , הסוציאליזם המערבי ושאלת היהודים , ירושלים , תשט"ו , עמ' . 150-146 נתן רוטנשטרייך , היהודים וזכויות היהודים , ירושלים , תשי"ט , עמ' 55 ואילך . ולדימיר מדם ג'ק ג'ייקובס ולדימיר מדם , מן הבולטים בפובליציסטים , במרצים ובהוגים של מפלגת הפועלים היהודית , ה"בונד , " נולד בשנת 1879 וגדל במינסק . כבן ליהודים מתבוללים הוטבל מדם לכנסייה האורתודוקסית הרוסית זמן קצר אחרי לידתו , ובתקופת ילדותו ביקר בכנסייה בסדירות . במהלך לימודיו באוניברסיטת קייב נמשך מדם לתנועה המהפכנית . הוא השתתף בשביתת סטודנטים ב , 1899– נעצר ואולץ לחזור למינסק , ושם נעשה מקורב ליצחק טיומין , פוליטיקאי רדיקלי בעל זהות יהודית חזקה . דומה כי השפעתו של טיומין והצלחותיו של ה"בונד" בראשית דרכו תרמו לרצונו של מדם להצטרף לתנועה הסוציאליסטית היהודית . מדם נעשה חבר ב"בונד" בשנת , 1900 והחל לכתוב מאמרים לעיתון דער מינסקער ארבייטער . מאמריו נכתבו ברוסית ותורגמו ליידיש . מדם נעצר שוב בשנת , 1901 ונמלט לחו"ל כדי לחמוק ממאסר . באותה נקודת זמן התחוללה תמורה הדרגתית בזהותו העצמית של מדם , והוא החל לראות בעצמו יהודי . בשנת 1903 הוא התמנה לחבר בוועדת החוץ של ה"בונד" והשתקע בז'נבה . בתקופה ההיא דגל מדם בגישה הקרויה "ניטרליזם . " בשורה של מאמרים שהתפרסמו בכתב העת בשפה הרוסית , וסטניק בונדה , הוא טען שאף כי על ה"בונד" להגן על העם היהודי מפני התבוללות כפויה , הרי אין הוא צריך להגן על היהודים מפני התבוללות כשלעצמה . מדם הדגיש גם , עם זאת , כי יהודי רוסיה , שהם בעלי תרבות לאומית מובחנת , זכאים לאוטונומיה תרבותית לאומית . בסיכומו של דבר עמד מדם על דעתו שה"בונד" מצווה להגן על הזכויות הלאומיות של היהודים , אך אל לו לדבוק לא בהשקפה לאומית ולא בהיטמעות , משום שבסופו של דבר , שתי התורות גם יחד משרתות אינטרסים בורגניים . אף כי כעבור זמן נסוג מדם מעמדה זו , הרי שכתביו בזכות הניטרליזם נותרו כתרומתו המקורית ביותר לשיח הסוציאליסטי בתקופתו . מדם נמנה עם נציגי ה"בונד" בוועידה השנייה של מפלגת הפועלים הסוציאל–דמוקרטית הרוסית ( רוסייסקאיה סוציאלדמקורטיצ'סקאיה ראבוצ'איה פרטייה – רסדר"פ ) בשנת , 1903 והשתתף גם במשלחת ה"בונד" לקונגרס האינטרנציונל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא