ברל כצנלסון

עמוד:143

ושוב היה זה כצנלסון שפעל לאיחודן במסגרת מפלגה גדולה – מפא"י , שהוקמה ב . 1930– מעמדו של כצנלסון והשפעתו המכרעת בארגוני העלייה השנייה , במוסדות הקליטה העצמית של הפועלים , במפלגת " אחדות העבודה , " בהסתדרות ובמפא"י , לא היה מכוח תפקידיו . ברוב המוסדות הללו הוא לא מילא תפקיד אקזקוטיבי . להוציא מעמדו כעורך דבר , הוא מעולם לא כיהן בתפקיד המחייב ניהול יומיומי . עיקר מאמציו הוקדשו להצגת היעדים החדשים , לגיוס תמיכה ברעיונותיו ולהנחיה רעיונית : פרסום מאמרים פרוגרמטיים , הרצאות בסמינרים למנהיגות צעירה , פגישות עם מדריכי תנועות נוער , עם רכזי תרבות . הוא תר אחרי " צעירים עם ניצוץ , " באמצעותם ביקש להנחיל את משנתו . אולם , ברל לא הסתפק בהנחייה רעיונית , אלא גילה גם מעורבות פוליטית עמוקה במתרחש בתנועת העבודה , ביישוב ובתנועה הציונית , במיוחד באמצעות פגישותיו התכופות עם מנהיגי התנועה , בעיקר עם בן–גוריון . במהלך השנים היו כצנלסון , טבנקין ובן–גוריון לשלושת המנהיגים שהשפיעו יותר מאחרים על התפתחותה של תנועת–הפועלים . עם הקמת מפא"י והתמקדותו של טבנקין בענייני הקיבוץ המאוחד , ובמיוחד לאחר התייצבותו בראש סיעה ב' האופוזיציונית , ( 1937 ) הצטיירו כצנלסון ובן–גוריון כבולטים במנהיגיו של הזרם המרכזי בתנועת הפועלים – מפא"י . השותפות ההדוקה בין השניים נבנתה על קבלת סמכותו הרעיונית–מוסרית של ברל על בן–גוריון וברכת–הדרך שהעניק ברל לבן–גוריון בהנהגה המדינית של התנועה ושל היישוב . ברל תמך תמיכה מלאה בבן–גוריון , כאשר הותקף בחריפות על ההסכם שהגיע אליו עם ז'בוטינסקי לאחר רצח ארלוזורוב ;( 1934 ) מאידך–גיסא , חלק עליו קשות ביחס לתוכנית החלוקה של ועדת פיל . ( 1937 ) משנתו של ברל לא היתה משנה סדורה נוסח התיאוריות חובקות עולם שרווחו אז בקרב תנועת הפועלים לגווניה . להפך , הוא התנגד למארקסיזם ובמיוחד למארקסיזם בנוסח הסובייטי ") מארקסיזם–לניניזם (" שרווח בקרב רבים מהצעירים בארץ , במיוחד בין הצעירים הרדיקליים שלבו של כצנלסון יצא אליהם , אלא שהם תבעו התמקדות במאבק מהפכני . על רקע זה הוא נאבק בשמאל הציוני הרדיקלי שבשומר הצעיר ובקיבוץ המאוחד . האלטרנטיבה שגיבש התגלמה ב " ציונות הקונסטרוקטיבית . " המהפכה הציונית , לדידו , התגלמה בעצם מעברם של היהודים לעבודה ובעיקר בהתיישבות העובדת , בעצם הפנייה לחקלאות , בחיי שיתוף והגנה עצמית , בהחייאת השפה העברית ובחתירה לריבונות יהודית בארץ–ישראל . מכיוון שמעמד הפועלים הנוצר בארץ הוא הנושא העיקרי בעול הגשמת הציונות , יש דרך עצמאית לפועל העברי – באמצעות בניית הארגונים הלאומיים להגיע לשלטון ולייסוד חברת עובדים סוציאליסטית בארץישראל . ברעיונות אלה הושפע עמוקות מסירקין . הם הביאוהו גם לתפיסה מיוחדת בדבר יחסה של תנועת–הפועלים למסורת ולתרבות הלאומית , שרק סוציאליסטים מעטים בעולם – כגון ז ' אן ז'ורס הצרפתי – החזיקו בה . בעיני ברל , מעמד הפועלים , הרוב בחברה , הוא היורש הלגיטימי האמיתי של כל הערכים החיוביים המצויים במסורתו של העם . דבר זה מחייב את חניכי תנועת העבודה לכבד כל סמל מסורתי שיכול להשתבץ בתודעתה ובזהותה העצמית של התנועה . בגישתו האנטי–קלריקאלית , בדחייתו כל מחשבה על שיבה לחיים שעל–פי השולחן–ערוך , באבחנה החדה בין דת , שהיא עניינו הפרטי של כל אדם , לבין הלאום , שהוא זירת המפגש של הרבים – בכל אלה היה דומה למנהיגים אחרים בתנועת הפועלים . אולם , הוא נבדל מרובם ביחסו למסורת וברצון לשאוב ממנה השראה לעיצוב פניה של החברה היהודית המתחדשת . הוא היה מוטרד מאוד מהעובדה שהחברה היישובית לא העניקה לשבת את מעמדה הראוי בעיניו . את ערכה של השבת כערך שראוי להיות מרכזי בהוויית חייו החדשים של העם הוא מבסס על שלושה : קיומה של היהדות כציוויליזציה יהודית היסטורית ; התרומה היהודית לתרבות האנושית הכללית בדמותם של חוקי עבודה מתקדמים ; השבת כמייצגת תרבות לאומית הספוגה בפאתוס סוציאלי–מוסרי . הוא ראה עצמו שותף לביאליק בעניין זה ונהג לפקוד מדי פעם את אולם "אוהל–שם" בזמנים שביאליק ערך בו את שחריות השבת שלו . הוא גם לא היסס למתוח ביקורת קשה על גילויים של הפרת השבתון בקיבוצים , ובמיוחד – על פעילות תנועות הנוער שהיו כרוכות בפגיעה פומבית בשבת . עניין נוסף שהעסיקו היה יחסם של בני היישוב בכלל , וחברי תנועתו במיוחד , לתשעה באב . עוד בהיותו ב"גדוד העברי" ( 1918 ) במצרים , נבעה קרע בינו לבין חבריו לגדוד : הוא ביקש לציין את היום כיום זיכרון על חורבן הבית ועל קץ הריבונות היהודית דאז , ואילו חבריו ביקשו לציין את היום כיום חג ושמחה , על שהונחו כבר היסודות לגאולה המחודשת של העם . ברל חזר לעסוק בסוגיית התשעה באב רק ב , 1934– כשנודע על כך שאחת מתנועות הנוער קבעה לה מחנה קיץ שאמור היה להיפתח בערב תשעה באב . כצנלסון כתב אז את מאמרו "חורבן ותלישות , " שבו קונן על כך שהנוער מוחק מזיכרונו את העבר ההיסטורי . בתקופת "הגדוד" הוא עשה גם את הניסיון הראשון מסוגו לעצב הגדה לפסח , שאינה במתכונת ההגדה המסורתית , אלא כזאת המבוססת בעיקרה על מבחר קטעים מהיצירה העברית החדשה . כאשר ייסד את דבר פעל למשוך אליו דמויות בולטות בספרות העברית כביאליק , הזז ועגנון ( שדבר שימש לו במה קבועה מאז גיליונו הראשון , ( וגם מגדולי חוקרי היהדות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא