ציונות דתית

עמוד:102

גורמות שהדת היהודית נראית , בעיני הדור החילוני הצעיר , כמשהו בלתי רלוונטי , שריד אנכרוניסטי ואף דוחה מן העבר . " התנועה ליהדות של תורה , " שנוסדה בשנת 1966 בהנהגתו של הפרופ' א"א אורבך , הקיפה בעיקר חוגים אקדמיים בעלי אוריינטציה הלכתית–אורתודוקסית . הסוגיה המרכזית שהעסיקה אותה בתחילה היתה חידושה של ההלכה . ואולם בהדרגה אימצה התנועה את העיקרון של הפרדת הדת מן המדינה ואף הציגה פרוגרמה ברורה להשגת המטרה הזאת . בכתב העת של התנועה , מהלכים , תקף אורבך את המנהיגות הרבנית בשל המושגים המסולפים , לדעתו , שהיא משתמשת בהם כגון : "שלטון התורה , " "דעת תורה" ו"אמונת חכמים , " וטען שאין להם בסיס במסורת ישראל . כמו כן טען , שהרבנות משתמטת מהוראה בכל הסוגיות המרכזיות המעסיקות את עולם התרבות והחברה בישראל . אורבך קרא לציבור הציוני הדתי להשתחרר מן האפוטרופסות של בעלי הלכה ובני תורה , לצאת חוצץ נגד היהדות החרדית השוללת את המדינה ולהיבדל ממנה . רק אם יעשה זאת – יש סיכוי שיהיה בידו להתמודד התמודדות של ממש על עיצוב דמות החיים במדינה . מחשבה רבה הקדישה התנועה הזאת לטיפוח מנהיגות רבנית חדשה שתמזג בתוכה השכלה כללית עם ידיעה מעמיקה בתורה . אולם היא נתקלה בהתנגדות חזקה מצד המפלגה הדתית הלאומית ומידת השפעתה הציבורית היתה דלה . מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים הנחיתו עליה מכת מוות משום שהסיטו את דעתו של הציבור הדתי מן השאלות הישנות אל השאלה האחת והיחידה : שלמות הארץ והגאולה . קרוב לדעותיו של ליבוביץ' היה אליעזר גולדמן , איש הקיבוץ הדתי , שביקר אף הוא את ההנהגה הרבנית בשל הסתגרותה וחוסר המודעות שלה למציאות ההיסטורית של זמננו . הוא שלל את תפיסת ההלכה כישות אוטונומית הפועלת לפי כללים פורמליים בלבד , וקרא לציונות הדתית לטפח "דת בלתי אשלייתית . " קבוצות של מיעוט בתוך הציונות הדתית , כגון "נתיבות שלום , " "עוז ושלום , " "מימד , " "נאמני תורה ועבודה" וחוגים רחבים בקיבוץ הדתי , שוללות בחריפות את מה שנראה להן כמשיחיות הרדיקלית של גוש אמונים וחותרות להחזיר את הציונות הדתית אל ערכיה החברתיים והרוחניים הישנים : סובלנות ופתיחות , יחס חיובי למדע ולתרבות החילונית , ראייה מקפת של בעיות החברה הישראלית וצרכיה ומתינות פוליטית . השפעתן עד עתה היתה דלה . לעומת זאת , נעשתה תנועת הנוער של הציונות הדתית , "בני עקיבא , " הנתונה להשפעתה של המנהיגות הרבנית של גוש אמונים , בהדרגה לאחת התנועות הפעילות ביותר בתנועות הנוער בארץ ובגולה והיא מספקת בקביעות עתודות לגוש אמונים לצורך הרחבת ההתיישבות בכל שטחי ארץ–ישראל . בד בבד מסתמנת היום , בקרב הדור הצעיר של הציונות הדתית , מידה רבה יותר של פתיחות ונכונות לפרוץ אל תחומי תרבות ויצירה שהיו נעולים בפניה בעבר : הספרות היפה ( בעיקר השירה , ( הקולנוע , התיאטרון , הטלוויזיה והאמנות . מתוך מבט רטרוספקטיבי אפשר לומר , ששורש הנסיגה לעמדה המסתגרת נעוץ בעצם הדבר שהציונות הדתית לא הצליחה ליצור לעצמה מנהיגות רבנית חדשה ההולמת את האידיאות המקוריות שלה . מנהיגיה הבולטים צמחו במזרח אירופה טרם האמנסיפציה , והם לא הספיקו להפנים לעומק את הממד הכלל–אנושי של המודרניות , כפי שהפנימו אותו יהודי המערב זה מכבר . רעיון ההומניזם או האוניברסליזם , כלומר ההתייחסות אל האדם כאל אדם , נשאר עדיין זר למנהיגות הרבנית ולמחשבה ההלכתית . הלאומיות לא נתפסה בעיני המנהיגים הרוחניים כתופעה מודרנית , על כל המשתמע מכך , אלא כמשהו הטמון בכוח בדת היהודית עצמה . הם סירבו להכיר בעצם הדבר שיש כאן חידוש היסטורי מהותי שכן " התנועה ליהדות של תורה , " שנוסדה בשנת 1966 בהנהגתו של הפרופ' א"א אורבך ( בתמונה , ( היתה בעלת אוריינטציה הלכתיתאורתודוקסית . היא אימצה את עקרון הפרדת הדת מן המדינה ותקפה את ההנהגה הרבנית בשל שימושה במושגים מסולפים שלדעתה אין להם בסיס במסורת ישראל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא