ציונות דתית

עמוד:101

אוניברסליים כאלה רווחו גם בקרב תנועת תורה ועבודה וגם בתנועת הנוער של הציונות הדתית , בני עקיבא . הם היו קרובים לזרם המרכזי בתנועת העבודה בתקופה הזאת , שלא נרתע מן השימוש בכוח , אבל היה זהיר בהפעלתו . עתה נתפס הכוח הצבאי של המדינה כמכשיר העיקרי למימוש הגאולה . גאולת האנושות לא תבוא , לפי התפיסה הזאת , בדרך הצדק והשלום , אלא בדרך הכיבוש של כל שטחי ארץ–ישראל על ידי צבא ישראל . החלת הריבונות על כל הארץ היא תנאי קודם הכרחי לגאולה השלמה . זוהי מטרה מוחלטת , קדושה , שאיננה מותנית בשום סייגים ובשום תנאים . עם ישראל מצ 0 וה להיות "קדוש , " על פי ההלכה , ולא להיות "מוסרי" לפי אמות המידה המקובלות אצל אומות העולם . המוסר האנושי הכללי נתפס כמושג חילוני של תרבות המערב , ולכן זר לתורת ישראל . מכאן נובעת הדחייה ההפגנתית של כל הנורמות המוסריות שמקורן בעולם הלא יהודי . ההלכה נתפסת כתחום אוטונומי לחלוטין שאינו תלוי בשום השקפת עולם ובשום גישה ערכית . היא עצמה קובעת מה מוסרי ובה מצויה כביכול הערובה היחידה להתנהגות מוסרית נאותה . התפיסה הזאת משחררת מן הצורך בחשיבה עצמאית ובשיקול דעת ואף מכל לבטים מוסריים . בעקבות הדגשת סמכותה המוחלטת של ההלכה , לעומת המצפון המוסרי האינדיווידואלי , הולך ומשתלט בקרב הציבור הדתי הציוני המושג "דעת תורה , " המבליט את עליונות שיפוטם של פוסקי ההלכה על כל שיקול אנושי אישי , לא רק בתחומה של ההלכה , אלא אף בכל התחומים שההלכה אינה עוסקת בהם עיסוק ישיר . עוד שינוי אחר , המעיד על תהליך ההסתגרות , התחולל במנהיגות : את מקום המנהיגות האידיאולוגית הישנה , שהראתה עצמאות רבה כלפי הסמכות של הרבנים בכל מה שנוגע לפוליטיקה , תפסה עתה מנהיגות של ראשי הישיבות הדתיות הלאומיות . לאור העובדה שכמעט אף לא אחד מרבני הציונות הדתית לא זכה לחינוך מודרני ולהשכלה חילונית רחבה , יש לשינוי הזה משמעות רבה ביותר . בהדרגה נסוגה הציונות הדתית מתרבות פתוחה וחזרה לדבוק בסמכות המסורתית על פי הדגם הישן . רבניה מעתיקים אל ההווה השקפות ועמדות הלכתיות שכוחן היה יפה לתקופת הגלות , בלי להתחשב במשמעותה של המהפכה הציונית . אופיינית למדי היא עמדתם בשאלת היחסים בין יהודים לגויים שאינה שונה מבחינה מהותית מעמדתה של המנהיגות הישנה בגלות מזרח אירופה : תחושת עליונות מוסרית המעורבת בפחד וחשדנות בסיסיים כלפי הגוי . המנהיגות הזאת מתעלמת מן השינוי הרדיקלי שהתחולל במצבו של עם ישראל מתוקף העובדה שעתה יש ליהודים כוח ואין הם תלויים בגויים . מושגים כמו דעת תורה , שקודם לכן היו זרים לחלוטין למנהיגות של הציונות הדתית , קנו עתה אחיזה בתוכה , והסמכות הרבנית החלה תופסת את עצמה יותר ויותר כעומדת מעל למוסדות המדינה , בתוך הטלת ספק בעצם הלגיטימיות שלה . בהשפעתו של גוש אמונים והמנהיגות הרבנית נעשתה הנאמנות לארץ–ישראל השלמה לאמת מידה של נאמנות ליהדות ולערכיה , ומכאן אף לפטריוטיות לאומית . ולעומת זאת , הנכונות של יהודים בישראל לפשרה למען השלום מעידה על רפיסות זהותם היהודית ועל כישלונה של האידיאולוגיה החילונית . אמנם אין זהות בין השסע החילוני–דתי בישראל לבין השסע השמאלי–ימני , אבל יש מידה רבה של חפיפה ביניהם . הביקורת על הציונות הדתית כבר בשנים הראשונות לקיומה של המדינה החלה להישמע ביקורת על דרכה של הציונות הדתית במדינה מאישים שבאו מבפנים ( י' ליבוביץ ; ' "התנועה ליהדות של תורה" ואחרים ) ומבחוץ ( חוגי "אמנה" ו"פרוזדור . ( " ליבוביץ' תקף אותה על שום שהיא מתעלמת לחלוטין מן התמורה ההיסטורית שהתרחשה במעמדה של הדת במעבר מחיים בגלות לחיים עצמאיים , וקרא לציונים הדתיים לחולל בעצמם , באופן בלתי תלוי , בהנהגה הרבנית הקופאת על שמריה , רפורמה מקיפה בהלכה כדי שהיא תהא תואמת לתמורה הזאת . בשנות ה , 60– לאחר שנואש מהעדר הנכונות של הציבור הדתי לחולל שינוי , ולאחר שהתריע על הנזק שגורמת הפוליטיזציה של הדת הן לציבור הדתי ( השחתה מוסרית של המנהיגות והמפלגות הדתיות ושימוש מסוכן בלשון הדתית למטרות פוליטיות מפוקפקות ) והן לציבור החילוני ( עיוות דמותה האמיתית של הדת , ( שינה ליבוביץ' את עמדתו והחל לקרוא להפרדה מלאה בין הדת למדינה כאמצעי יחיד העשוי להציל את הדת במדינה מהידרדרות מוחלטת . כמו כן החריף את ביקורתו על ניצולה של הדת למטרות לאומניות–משיחיות . אישים מחוגי אמנה ( ובראשם ש"ה ברגמן , ( שהיו בעלי אוריינטציה דתית לאאורתודוקסית , תקפו את המנהיגות הרבנית ואת המפלגות הדתיות בשל מאבקן על השלטת אורח חיים דתי בכפייה ועל שפעילותן מצטמצמת בדאגה לאינטרסים שלהן בלבד . הם התריעו על שהמנהיגות הדתית מרימה את קולה נגד חילול מצוות ריטואליות ומתעלמת לחלוטין ממעשי שחיתות והידרדרות מוסרית בחברה הישראלית . כמו כן הם הורו על רדידותה של המחשבה הדתית בקרב הציבור הדתי ועל התחמקותה מהתמודדות עם האתגרים הרוחניים של התקופה . לדידם החינוך הדתי הציוני משתעבד כליל לדגם הישיבתי הישן , מדכא את המחשבה החופשית , מתייחס בזלזול ללימודים ההומניסטיים ומתעלם במכוון מן התמורות שהתחוללו במדע ובמחשבה החדשים שיש להן נגיעה לאמונה . כל התופעות הללו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא