ציונות דתית

עמוד:100

נכונה את עוצמת השפעתו השלילית של גורם זה והאמינו , ש"מתוך שלא לשמה" יבואו החילונים , בסופו של דבר , " לשמה . " הקמתו של גוש אמונים מאז שנות ה60– של המאה ה20– החל להסתמן שינוי מכריע באוריינטציה הערכית של החברה הישראלית . האתוס הציוניהקולקטיביסטי החל לדעוך , ואת מקומו כבש אתוס ליברליאינדיווידואליסטי והוא לבש בהדרגה אופי רדיקלי יותר ויותר . התהליך הזה , שהיו לו גם היבטים חברתיים–כלכליים , היה מלווה בהתרחקות גוברת מערכים יהודיים מסורתיים וציוניים . התעצמות תהליכי החילון בחברה הישראלית בד בבד עם שקיעתו של האתוס הציוני העמידו באור מפוקפק למדי את סיכויי הגשמתו של החלום הישן על מדינת התורה , ועקב כך החריף המשבר האידיאולוגי של הציונות הדתית וגבר הניכור שלה מן המדינה . בקרב העילית הרבנית המנהיגה שלה החל תהליך ברור של הסתגרות מפני ערכים מודרניים כמו שוויון , סובלנות וחירות אישית . מלחמת ששת הימים , והגל המשיחי שגאה בחלקים מן הציבור היהודי לאחריה , שימשו לציונות הדתית מוצא מן המשבר האידיאולוגי שנקלעה אליו . התפיסה הפוליטיתהמשיחית , פרי השפעתו של הרב צ"י קוק , נסכה משמעות חדשה במדינה החילונית . נדמה היה שהרעיון המשיחי ושלמות הארץ הם הנקודה הארכימדית שבאמצעותה אפשר לחולל מהפכה רוחנית–חברתית בכל מגזריה של החברה והיא תביא סוף סוף לידי מה שלא הצליחה לחולל התפיסה הישנה : שיבה של העם היהודי אל תורתו וגאולתו השלמה . כאן חזרה והועלתה האמונה בתכונותיה המיסטיות של ארץ–ישראל ובכוחה התרפויטי , המרפא , להחזיר את העם אל עצמיותו ואל כוחותיו הגנוזים . במקום הגשר הישן שהתמוטט , יוקם , לפי האמונה הזאת , גשר חדש בין הקצוות , והוא אמור להקנות לציונות הדתית מעמד דומיננטי בחברה הישראלית על ידי שילוב של אידיאולוגיה ואתוס לאומניים–משיחיים , העשויים לדבר אל לבו של החלק ה'בריא' בתוך הציבור החילוני , באורח חיים אישי הנוטה להחמרה מבחינה הלכתית , הקורץ לחברה החרדית . ואכן , גוש אמונים , שהוקם באביב , 1974 כלומר בשיאו של המשבר שלאחר מלחמת יום הכיפורים , הצליח לחולל , בתוך זמן קצר , מפנה רדיקלי ברבות מחזיתות המדינה : בהתיישבות האינטנסיבית בשטחי יהודה ושומרון ( ששינתה לחלוטין את פני המפה הגיאוגרפית של ישראל , ( בעולם הישיבות ובחינוך הנוער הדתי , ובעיקר באוריינטציה הפוליטית של הממשלה . הדור הצעיר של המפד"ל , בעל הרוח המהפכנית , דחק את ההנהגה הוותיקה ממקומה . השינוי החשוב ביותר מבחינה פוליטית היה קץ השותפות עם תנועת העבודה וההסתפחות אל גוש הימין . מבחינה אידיאולוגית משמעותו העקרונית של המפנה היתה מעבר מתנועה ששאיפתה המקורית היא עיצוב החיים התרבותיים והחברתיים בכללם לתנועה הדבקה ברעיון אחד שבו תלוי מהלך ההתקדמות של הגאולה : יישוב הארץ והחלת הריבונות היהודית על כל שטחי ארץ–ישראל בגבולותיה המקראיים . מכאן נבע השינוי הבולט ביחס אל הכוח . האבות המייסדים של הציונות הדתית , כגון הרב ריינס , הרב קוק , הרב עמיאל , אף שלא היו פציפיסטים במלוא המובן , הבליטו את הניגוד העקרוני בין 'דרכו של יעקב' ל'דרכו של עשו' והאמינו כי עם ישראל צריך לשמש מופת לאנושות כולה באמצעות הקמתה של חברת מופת שתגשים באורחות חייה את הצדק והשלום ותבטא יחס מרוסן כלפי השימוש בכוח . הלכי רוח הומניים– מלחמת ששת הימים והגל המשיחי שגאה בחלקים מן הציבור היהודי לאחריה , שימשו לציונות הדתית מוצא מן המשבר האידיאולוגי שנקלעה אליו כאשר החל האתוס הציוני הקולקטיביסטי לדעוך ואת מקומו כבש אתוס ליברליאינדיווידואליסטי . בתמונה : צעדה של אנשי "גוש אמונים" בשומרון בשנת 1975

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא