נשים יהודיות בגל הראשון של הפמיניזם בעולם

עמוד:59

כימי התנועה . בין הבולטות שטענו שדיכוי הנשים עומד בפני עצמו , וחוצה את העולם הבינרי של הביתי והציבורי , היתה אמה גולדמן ( ר' ערך במדור זה , ( פעילה אנרכיסטית , עורכת , סופרת ומורה . סיפור חייה מדהים : אמה גולדמן הגיעה ב1885– מהגטו היהודי בקובנה לבית חרושת לטקסטיל ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק , נתפסה לאנרכיזם , נשפטה ונידונה לגירוש לרוסיה , התאכזבה מהבולשביזם , עברה לבריטניה והמשיכה להפיץ את רעיונותיה האנרכיסטיים , השתתפה במלחמת האזרחים בספרד וסיימה את חייה בקנדה . כל ימיה הדגישה את הצורך בשחרור כלכלי , חברתי ומיני , ושחרור מהמשפחה הפטריארכלית , רעיונות שהם היום חלק מובן מאליו מהשיח של המאה ה . 21– העובדה שהתחום הציבורי–הפוליטי הוא התחום המוערך בתרבות הליברלית המודרנית יש בה כדי להסביר את גודל ההשכחה , למרות הישגיה הרבים , של תנועת הרפורמה החברתית שהיתה חלק בלתי נפרד מתנועת הנשים של הגל הראשון . ההפרדה בין הפרטי לציבורי ניתבה נשים לתחום הפרטי ומנעה , בעיקר מנשים בורגניות חילוניות , השתתפות בשוק של העבודה והפוליטיקה . הדרך שמצאו הנשים האלה אל התחום הציבורי , על אף המגבלות הנורמטיביות , היתה באמצעות ה " צעיף " של פעילות התנדבותית . מקצת הנשים תמכו ופעלו בארגונים פילנתרופיים , כגון נשי משפחת רוטשילד באנגליה ; אחרות , כחנה סולומון , ממייסדות המועצה הלאומית של נשים יהודיות בארה " ב , NCJW הקימו ארגוני נשים שהיה בהן שילוב של דאגה לרווחה ומאבק לשוויון . הפילנתרופיה נתפסה כפעילות נשית שאינה מסכנת את חלוקת התפקידים המגדרית . נשים נכנסו לתחום הזה ונעשו ליזמות של מדיניות הרווחה במרבית החברות המערביות . הן הפכו את הצדקה והפילנתרופיה לעבודה חברתית מקצועית . בדאגה לחינוך , לבריאות , לילדים , לנזקקים ולקבוצות השוליות בחברה הן הביאו את התפקיד ה " ביתי , " ה " נשי , " אל התחום הציבורי . הן יצרו את ההמשכיות בין הפרטי לציבורי . " הערכים הנשיים " של ביתיות בשילוב הערכים הדתיים סיפקו בסיס לאידיאולוגיה של " משק בית חברתי " או של " אמהות חברתית " בתנועה הפמיניסטית . ומכאן שגם הבית כבר לא היה אי מנותק משינויים חברתיים ופוליטיים . בולט בין המאבקים שהיוזמה להם באה מנשים יהודיות , אך הם נעשו לחלק בלתי נפרד מתנועת הנשים הכללית , היה המאבק נגד מה שהיה קרוי "עבדות לבנה" – סחר בנשים בעיקר לצורכי זנות . ראשיתו בהתארגנות של נשים יהודיות באנגליה ובגרמניה . נודעה במאבק הזה ברטה פפנהיים , ממייסדות הפמיניזם היהודי בגרמניה , שהיתה קשורה קשר הדוק עם התנועה הפמיניסטית הכללית בארץ זו . בארה"ב היטו שכם נשים יהודיות , ארגונים נוצריים אוונגליוניים , פעילי התנועה להינזרות ממשקאות חריפים וסופרג'יסטיות לפעילות משותפת נגד הסחר בנשים . הנשים דיברו בשם העליונות המוסרית שיש לנשים על פני גברים ועל חובתן המוסרית לחברה . שיח זה , כמו עמדות אחרות של נשים סופרג'יסטיות , מסמס את הגבולות בין נימוקים הנשענים על הדת , ובעיקר בגרסתם הנוצרית , לבין נימוקים הנשענים על השיח ההומניסטי האוניברסלי החילוני . יחד אבל גם לחוד נשים יהודיות השתתפו השתתפות פעילה כמעט בכל הארגונים הלאומיים והבינלאומיים הפמיניסטיים למן סוף המאה ה19– והשתתפו במאבקים פמיניסטיים לרפורמות חברתיות , להקמת איגודים מקצועיים , לזכות הצבעה פוליטית , לרווחה . היו בהן שלא הזכירו את מוצאן היהודי , אך במרבית המקרים הן גם לא הכחישו אותו . עם זאת , החבר 5 ת בארגונים לאומיים גררה גם ברטה פפנהיים , ממייסדות התנועה הפמיניסטית היהודית בגרמניה , נודעה בין השאר במאבקה למען זכות בחירה לנשים . כאן , בתמונתו של הצייר ליאופולד פיליכובסקי , היא מופיעה בדמותה של גליקל מהמלין , יהודייה ואשת עסקים עצמאית בגרמניה של המאה ה , 17- שאת זיכרונותיה שנכתבו יידיש תרגמה פפנהיים לגרמנית

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר