|
|
עמוד:370
ששימשו מעין פולחנים מלכדים . ב7– בינואר 1937 היה בבית האופרה של מנהאטן אירוע הפתיחה של הצגת הדרך הנצחית . היו שראו בכך אופרה , אחרים דיברו על תצוגה מרהיבה שיש בה סיכום של גלות בת אלפיים ומסופר בה על קהילה יהודית נצורה המצטופפת בבית הכנסת מחשש לפוגרום . כדי לשכך את מר ייאושם של בני הקהילה , מעלה הרב את ענותם וניצחונותיהם של דורות קודמים . קורט וייל כתב את המוזיקה , פרנץ ורפל את התמליל ומאקס ריינהארדט ביים – שלושתם פליטים מגרמניה . מאיר וייסגל , אמרגן ציוני עצמאי , מימן את ההפקה מתרומות שגייס . הצגת הראווה רצה חמישה חודשים לפני אולמות מלאים עד שההוצאות העצומות 250 – שחקנים וזמרים השתתפו בה – הכריחו את וייסגל להפסיקה . המפעל כולו – מנשף גיוס הכספים בוואלדורף אסטוריה , המלון היוקרתי ביותר בעיר , שנתיים לפני כן , שבו היה אלברט איינשטיין הנואם המרכזי , עד לערב הבכורה , שנערך בנוכחות אורחים רמי מעלה ובכללם אלינור רוזוולט , אשת נשיא ארצות הברית , וזכה לסיקור עיתונאי נלהב – היה אירוע פוליטי , אמנותי ומעודד מורל מלהיב . זו היתה עוד חוליה אחת בשלשלת התרבותית–קהילתית–ציבורית שעוררה התרגשות עמוקה גם בין יהודי ניו יורק וגם בין תושביה האחרים . אם הדרך הנצחית סיפרה את סיפור המרורים של הגלות , הרי הפתיחה הרשמית של ביתן ארץ–ישראל היהודית בתערוכה העולמית של ניו יורק ב29– במאי 1939 היתה ציון דרך מסוג אחר . מאה אלף איש היו בפתיחה , שנעשתה להפגנת מחאה נגד "הספר הלבן" הבריטי . כשננעלה התערוכה , קרוב לשנתיים לאחר מכן , עברו בביתן הארצישראלי 2 מיליוני צופים שהזינו את עיניהם בציורים ובחפצי האמנות ומלאכת היד של ארץישראל וקלטו את המסר על החלוצים הציוניים הבונים להם מולדת . צירוף גורמים עשה את הזמן והמקום – השנים שבין שתי מלחמות העולם והמטרופולין היהודי בניו יורק – ראויים לציון תמונה מתוך "הדרך הנצחית , " מעין אופרה המהווה סיכום של הגלות היהודית לדורותיה , שהופיעו בה 250 משתתפים . האמרגן מאיר וייסגל הצליח למשוך ליצירתה אישי-תרבות נודעים : פרנץ ורפל כתב את התמליל , קורט וייל את המוזיקה ומאקס ריינהארדט ביים . אירוע פוליטי , אמנותי ומעודד-מורל מלהיב
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|