תרבות בירושלים בימי המנדט

עמוד:359

הסופרים שנכללו ברשימה שערך , רק שלושה מתוכם היו ירושלמים מובהקים אותה עת ועוד שניים היו ירושלמיםלשיעורין ; שבעה מהם היו תל–אביבים–יפואים , שניים מהם חיו במושבות או בהתיישבות העובדת ושלושה מהם שהו בחו"ל . אפשר לדמות את היישוב היהודי בארץ–ישראל בשנות ה20– וה30– כזה שחייו מתנהלים בסימנם של שלושה מוקדים : ירושלים , תל–אביב ועמק יזרעאל , היהלום שבכתר ההתיישבות . במשולש הזה הטילה הצלע המחברת את תל–אביב עם עמק יזרעאל את צלה על הקודקוד השלישי , על ירושלים . האוניברסיטה מראשיתה עסקה הציונות בשאלת הקמתה של אוניברסיטה . הדתיים התנגדו לכך בנימוק שאל לה לתנועה הציונית לעסוק בענייני תרבות בכלל . בתנועת העבודה היו שראו בעידוד השכלה הסטת צעירים מהתפקיד העיקרי – שיבה לעבודת האדמה . התנועה הציונית דחתה את הערעורים משני הצדדים . חיים וייצמן , שהנהיג מאז שנת 1901 את היוזמה להקמת האוניברסיטה , האמין שהיא תהיה מוקד משיכה לצעירים יהודיים שנמנעה מהם ההתקבלות לאוניברסיטאות שונות בעולם בגלל מגבלות ה'נומרוס קלאוזוס . ' כאשר שהה בארץ ב1918– בראש המשלחת של 'ועד הצירים , ' חש כי הקמת האוניברסיטה היא המעשה הפוליטי החשוב שהוא יכול לעשות אחרי כיבוש ירושלים בידי הבריטים . הוא הבין כי הבריטים לא ייענו לתביעות הקשורות בסמלי ריבונות יהודית , אך הם יכולים להיענות לתביעה להקמת אוניברסיטה . טקס יריית אבן הפינה לאוניברסיטה התקיים ביולי , 1918 בזמן שהחיילות התורכיים והגרמניים עדיין שהו בחלק הצפוני של ארץ–ישראל . השטח המיועד להקמת האוניברסיטה שנרכש על הר–הצופים קושט בשטיחי האמנות העברית של "בצלאל . " סוכריות מתוצרת יפואית ועליהן כתובת "מציון תצא תורה ומוסר" חולקו למשתתפים . תוכנן לבנות מעין מזבח של שתים עשרה אבנים . כל ארגון קיבל עליו להביא אבן , ושיקולים פוליטיים הביאו להגדלת המספר ל . 14– השתתפו בטקס רבנים אחדים וגם המופתי הירושלמי , אך בלטו בהיעדרותם הרבנים הפתיחה הרשמית של האוניברסיטה העברית ( 1925 ) שבה נאמו חיים וייצמן , הלורד בלפור , הנציב העליון הרברט סמואל וח"נ ביאליק

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא