וינה היהודית

עמוד:341

כבד . הרמן ילינק הוצא להורג . הכוחות המונרכיים אמנם סיכלו את ההתפתחויות הדמוקרטיות , אבל בשנת 1849 נתן קיסר אוסטריה פרנץ יוזף הכרה פומבית ל"הקהילה הדתית הישראלית" ( Israelitische Gemeinde ) בווינה . אמנם רק בשנת 1860 ניתנה ליהודים הזכות המלאה להחזיק במקרקעין , ורק בשנת 1867 הבטיחה חוקה חדשה את מתן זכויות האזרח לכל הנתינים , אבל עם ההכרה הרשמית בקהילה היהודית החלה הגירה המונית של יהודים לווינה משאר תחומי הקיסרות , ובייחוד מגליציה ומ 7 ; ק 9 בינה . בשנת 1846 חיו בווינה 3 , 739 יהודים , בשנת 1869 היו בה לפחות 6 , 200 יהודים ובשנת 1870 כבר היה מספרם , 40 , 200 שהיו 6 . 6 % מכלל האוכלוסייה בעיר . בשנת 1880 חיו בעיר 72 , 600 יהודים , שחלקם מכלל האוכלוסייה היה , 10 . 1 % בשנת 1890 הגיע מספרם ל , 118 , 000– ובשנת 1900 הוא עלה ל , 175 , 000– ש 20 % – מהם בלבד היו וינאים מלידה . יהודים רבים מצאו בווינה מקום מפלט לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה , ובתחילת שנות ה20– של המאה ה20– ישבו בעיר יותר ממאתיים אלף יהודים . החיים הקהילתיים בווינה היו ערים . לפני סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הפעילה "הקהילה הדתית הישראלית" בווינה כארבע מאות וארבעים אגודות . ארגוני העזרה הסוציאלית הגישו סעד ליותר משישים אלף נתמכים . מאה ותשעה–עשר מוסדות צדקה דאגו לנצרכים . עשרים וארבעה מוסדות לימוד עסקו בחינוך ובהוראה . כבר בשנת 1893 הוקם המוסד ללימודים דתיים , ( Lehranstalt Israelitisch-Theologische ) בשנת 1919 נוסדה הגימנסיה הריאלית על שם צבי פרץ חי 9 ת , ובשנת 1934 נוסדה אוניברסיטה עממית יהודית . בווינה פעל מוזיאון יהודי , שהציג את ההיסטוריה של יהודי העיר . משנת 1925 ייחד המוזיאון מחלקה להצגת תולדותיה של התנועה הציונית . הקהילה מינתה "ועדה היסטורית , " והיא הוציאה לאור סדרת כתבים על ההיסטוריה של היהודים בווינה ובאוסטריה . ציבור הסטודנטים היהודיים היה מאורגן בעשרים ושתיים אגודות , ובהן גם אגודות ללחימה בדו–קרב . אחת מאגודות הסטודנטים נקראה "איגוד הסטודנטים בני פלשתינה . " בווינה היה מרכזן של שמונים ושתיים קבוצות ציוניות , אחת–עשרה אגודות ספורט וארבעה ארגוני הגנה של חיילים משוחררים . הללו , ששירתו לפנים כחיילים קרביים , הגנו בתקופת הימים הנוראים על בתי הכנסת מפני התקפות אנטישמיות . בווינה גם פעלו ליגה יהודית של חבר הלאומים , אגודה יהודית להגנה על בעלי חיים , ואף ארגון ששמו "ברית הנשים היהודית המוסמכת . " מועדון הספורט של "הכוח וינה , " שהחישול הגופני שימש לו גם אמצעי להפרכת דעות קדומות אנטישמיות , נחל הצלחות ששמען יצא אל הרבה מעבר למרחב המצומצם של יהדות אוסטריה . קבוצת כדור המים של "הכוח וינה" זכתה שלוש פעמים בשנות ה20– של המאה ה20– באליפות אוסטריה . קבוצת הכדורגל של המועדון היתה שנים רבות בין הטובות במדינה . האמנסיפציה הציתה בקרב היהודים מחלוקת פנימית עזה בשאלה כיצד צריכים יהודים להגיב על דרישותיה של המודרנה . אדולף ילינק , אחיו של המהפכן שהוצא להורג בשנת , 1849 נעשה לכוח המוביל ביהדות הליברלית . ילינק התמנה בשנת 1865 ליורשו של הרב י"נ מנהיימר . יריבו , נציגם של האורתודוקסים , היה מוריץ גוי A מן . הוויכוח הביא בשנים 1871 -1870 להתלקחות "מלחמת דת , " שבה נחלקו הצדדים , בין השאר , בשאלה אם מן הראוי להנהיג נגינה בעוגב בבית הכנסת העירוני . ילינק הטיף בין השאר גם לביטולה של חובת הוראת הלשון העברית בבתי הספר היהודיים ודרש לדון בתקפותם של חוקי הכשרות . בינתיים התעוררה במלוא חומרתה בעיית האנטישמיות . הרב יוסף בל 9 ך התייצב נגדה בפומבי , גם באמצעות העיתון הכללי של וינה , ( Wiener Allgemeinen Zeitung ) שאותו החל להוציא לאור בשנת , 1882 וגם בבית המשפט . הפוליטיקאי הנוצרי–הסוציאלי קארל ל 7 אגר הביא להיווצרותה של תנועת המונים אנטישמית , שסייעה לו להיבחר לתפקיד ראש העיר . התחזקותה של האנטישמיות היתה גלויה לעין , אפלייתם של היהודים לרעה נתחזקה ונמנע מהם לשמש במשרות בשירות המדינה . היו שביקשו לחמוק מן האפליה הממוסדת באמצעות התבוללות ואפילו התנצרות . לעומת זאת , יהודים לא מעטים שעסקו במקצועות חופשיים הצליחו לטפס במעלה הסולם החברתי והמעמדי . בשנת 1890 היו יהודי וינה 8 . 7 % מאוכלוסיית העיר כולה , אבל חלקם באוניברסיטה היה גדול בהרבה : היהודים היו 22 % מסך כל הסטודנטים בפקולטה למשפטים , 48 % מן הסטודנטים בפקולטה לרפואה ולפחות 15 % מציבור הסטודנטים בפקולטה למדעי הרוח . בית הספר לרפואה בווינה קנה לו את שמו הטוב במידה רבה בשל הרופאים היהודיים . יהודים רבים נמשכו לעיתונות . כלי ביטוי מרכזי של הליברליזם הפוליטי בכל רחבי מרכז אירופה היה העיתון היומי נ , ייה פ . ייה / 0 סה , ( Neue Freie Presse ) שמוציאו לאור , מוריץ ; נדיקט , הקצה בו מקום לסופרים וגם הציע לרבים מהם משרות קבועות בו . אחד מהם היה אבי הציונות , תיאודור הרצל . האנטישמים בווינה טענו שהליברליזם הפוליטי "מיוהד . " לאמיתו של דבר , רק מעטים מחברי הפרלמנט הליברלים היו יהודים , כאדולף פישהוף ואיגנץ קורנדה . ואולם בעיר הבירה וינה , מקום מושבו של הקיסר ומרכזה הביורוקרטי והצבאי של המונרכיה , לא היה סיכוי רב להתפתחותו של מעמד בינוניגבוה חזק של ליברלים לא–יהודיים . הבורגנות היהודית היא שמילאה חלק מהחלל הריק הזה . יהודים לא מעטים , שמוצאם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא