לכתוב את השואה בצרפתית

עמוד:220

הוא משרטט את גורלם מבעד לסיפורי תלאותיה של משפחה ברחבי אירופה , ודמותו הנוגעת–ללב של ארני לוי , שתיוותר בלב דורות של קוראים כנציג , שהוא כאח , למיליוני יהודים שנרצחו . בתוך שנים אחדות ראו אור בצרפת כמה וכמה יצירות בולטות של עדים–ניצולים , שבהן סיפורו הראשון של אלי ויזל , La Nuit ( הלילה , ( שפרנסואה מוריאק כתב לו הקדמה . הלילה הוא עדות על התנסותו של נער מתבגר בן חמש–עשרה , שמוצאו בסביבה יהודית אדוקה , שנזרק לאושוויץ . שם , מוקף להבות וזעקות , הוא צופה בהמתתו השיטתית של עם , התנסות שהופכת את חייו ללילה נעול בשבעה מנעולים . הלילה , L'Aube ( השחר ) ו Le Jour– ( היום , ( שנכתבו בהפרש של כמה שנים זה מזה , מהווים טרילוגיה , המעידה על השמדת העם היהודי אך גם על כאב ההישרדות . פיוטר רביץ , ניצול אושוויץ , נמנע מלהעיד על התנסותו במחנה ההשמדה . בספרו Le Sang du Ciel ( דם השמים , ( הקדיש דפים מסויטים , טעוני אירוניה חסרת–רחמים וליריות מיוסרת לגסיסתו ולחיסולו של גטו שהוא אינו נוקב בשמו , והוא כעדות לכל הגטאות שהושמדו . בספרה Le Sel et le Soufre ( המלח והגפרית ) ואחר כך ב Sable Les Bagages de– ( מזוודות החול , ( שזיכה גם אותה בפרס גונקור , מתארת אנה לאנגפוס את גורלה של אישה צעירה מאוד , מריה , המתמודדת עם מוראות רצח העם , חורבן משפחתה ועולמה , ולבסוף עם הבדידות האינסופית של מי ששרד . ביצירות אלו , הכורח להעיד – שהוא כורח בל–ייכבש , מקודש , העונה על צורך חיוני ובה בעת על הבטחה שהובטחה לנספים – מצוי בעימות דרמתי עם התחושה שההתנסות שנחוותה היא מעל ומעבר לגבולות השפה , שאין סיפור המסופר בשפת–אנוש שיש בו כדי לתת ביטוי למלכות הרוע המוחלט . ואף על פי כן , דומה שדווקא מתוך המתח הזה בין אמירה לדומייה , בין הצורך הדוחק לכתוב ולהעיד , לבין ההרגשה החוזרת ונשנית שהמאמץ חסר תכלית ותוחלת , נובעת עוצמתם של הטקסטים הללו , שהם טקסטים חשובים מאוד ומהווים פן שלם של הספרות של המאה ה . 20– בני דור השואה יהודים רבים בני תרבות צרפת , שחיו בתקופת השואה , גילו כיצד הטרגדיה מערערת על זהותם , על אמונותיהם . דומה שהרדיפות , ותהליך רכישת המודעות שנבע מהן , בלמו תהליך של התבוללות ועוררו תחושת השתייכות , תחושה של סולידריות עם העם הנרדף , ובעת ובעונה אחת חיפוש אחר ערכים יהודיים ייחודיים . במקרים רבים , מעמידים הסופרים בסימן שאלה את התרבות המערבית ואת האוניברסליות הכוזבת שלה . מרירותו של אלבר כהן , שבספרו Seigneur La Belle du ( הנאווה לאדון ) חידש את מחזור ספרי סולל ( Solal ) אחרי שתיקה של שלושים שנה , באה לידי ביטוי בתיאור מסויט של מה שמכונה בפיו la Danse des Babouins ( ריקוד הבבונים , ( כלומר , פולחן הכוח בציוויליזציה המערבית . האירוניה האכזרית של רומן גארי ועוצמת התקפותיו נגד אירופה ונגד ההומניזם אינן אלא שרידיה הכואבים של תשוקה נכזבת . אותו סוג של לעג מוצאים גם אצל פטריק מודיאנו . לעג שבא לידי ביטוי בשם אירוני כל כך לספר , l'Etoile Place de ( בתרגום מילולי : מקום הכוכב , או כיכר האטואל בפריז , אך מכיוון שלטלאי שאולצו היהודים לענוד בזמן השואה קראו אטואל , כוכב , הכוונה היא ל"מקומו של הטלאי" הצהוב . ( תופעה זו ניכרת במיוחד במסלוליהם של שני סופרים , ורקור ( או בשמו האמיתי , ( Jean Bruller ורומן גארי , המייצגים שניהם גם יחד דימוי מסוים של הסופר הצרפתי . שניהם כאחד הזדהו בלב ובנפש עם ערכי הרפובליקה , שניהם כאחד לא זכו לכל הנחלה יזומה או מתוכננת של הזהות היהודית , ושניהם רומן גארי – האירוניה האכזרית שלו ועוצמת התקפותיו נגד אירופה ונגד ההומניזם אינן אלא שרידיה הכואבים של תשוקה נכזבת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא