תרבות וספרות יהודית–ערבית חילונית

עמוד:198

תרבות וספרות יהודית–ערבית חילונית ראובן שניר שורשיה של המעורבות היהודית בתרבות הערבית עוד בתקופה שקדמה לצמיחת האיסלאם ( הג'אהיליה . ( למן המאה ה7– לספה"נ , לאחר שהתגבשו נורמות תרבותיות ששעבדו את הספרות הערבית לאידיאולוגיה האיסלאמית ודחו לשוליים משוררים יהודיים הכותבים בערבית , מתמעטים הדיווחים על המעורבות הזאת . העובדה שבכל זאת נשתמרה מן התקופה הזאת שירה ערבית של יהודים , כמו למשל בספרד המוסלמית ( אל–אנדלוס , ( מוכיחה שהיו יהודים שהעדיפו לכתוב בערבית לצד הכתיבה בעברית , או שכתבו רק בערבית . מאז המאה ה19– ניכרה ביהודים מעורבות מחודשת בתרבות הערבית הקאנונית בהתאם לנסיבות ההיסטוריות , הפוליטיות , החברתיות והתרבותיות של כל קהילה וקהילה . המעורבות הזאת היתה קלושה בחלקים מסוימים של העולם הערבי , כמו בצפון אפריקה ובתימן , מוגבלת במקומות אחרים , כמו בסוריה ובלבנון , רחבה באחרים , כמו במצרים , אך לא היתה עמוקה ממנה כמו בעיראק במחצית הראשונה של המאה ה . 20– במחצית השנייה של המאה ה20– נמוגה כמעט לחלוטין המעורבות הזאת ושרידיה המשיכו , וממשיכים , להתקיים גם כעת במדינת ישראל , כפועל יוצא של התרכזותם של מרבית יהודי ארצות ערב בה . גולת הכותרת של המעורבות היהודית–ערבית התרבותית במצרים היתה תרומתו של יעקב צנוע לצמיחת התיאטרון והעיתונות הסאטירית בעולם הערבי . אזכור תרומתו מלווה לעתים בטשטוש זהותו היהודית וההתייחסות אליו כג'ימס אבו נצ'ארה ( או נט'ארה , ( לעתים אף בציון העובדה שאף על פי שנולד להורים יהודיים , היה בעצם מוסלמי . המשורר הקראי מוראד פרג' היה היוצר היהודי המצרי הבולט ביותר במאה ה20– בתחום הספרות היפה . עיקר תרומתו היתה ארבעה כרכי שירה , שהתפרסמו בין השנים 1938-1912 וכותרתם דיואן מראד . כרך נוסף של שירה ופרוזה פרי עטו , אל–קדסיאת ]) נושאים ] ירושלמיים ) , ( 1923 ) עוסק בנושאים יהודיים וציוניים ובו הוא מקפיד להדגיש את שיתוף הפעולה התרבותי היהודיערבי לאורך ההיסטוריה . בספרו אל–שעראא' אל–יהוד אלערב ( המשוררים היהודיים הערביים ) חתר לאתר צביון יהודי בשירתם של משוררים ערביים–יהודיים מימי הביניים . מלבד צנוע ופרג' היתה מעורבות יהודים בתרבות המצרית די מוגבלת : כך , למשל , הלאל שתא פרסם את קובץ השירים אל–שפק אלאחמר ( הדמדומים האדומים ) , ( 1937 ) סעד ליתו מלכי פרסם את קובץ הסיפורים יראעי אל–אול ( קולמוסי הראשון ) , ( 1936 ) והארון זכי חדאד פרסם את דאא'רת מעארף אל–חב ( האנציקלופדיה של האהבה ) . ( 1948 ) מוריס שמאס ( אבו פריד , ( שהיה פעיל בתחום התיאטרון והמוזיקה , השתתף גם בעריכת אל–כלים ( כינוי למשה רבנו ) , ( 1952-1945 ) ביטאון "אגודת הצעירים היהודים הקראים . " פעילות בעלת משמעות רבה יותר היתה בתחום המוזיקה , והבולט במוזיקאים היהודיים היה דאוד חסני , שהלחין אף שירים לזמרת אם @ לת 3 ' ם . יש להזכיר גם את הזמרות לילא מראד ופאא'זה רושדי . בתחום הקולנוע בלט טוגו מזרחי ( אחמד אל–משרקי , ( שנחשב לאחד מחלוצי תעשיית הסרטים המצרית . בתחום העיתונות בלטו שמעון מויאל , אלברט מוצירי ואשתו מטילדה–מזל מוצירי ( מני , ( אלברט מזרחי , וכן העיתונאי היהודי ממוצא תוניסי נסים יעקב מלול . מעורבותם של יהודים בתרבות הערבית במצרים היתה מוגבלת במטרותיה ואין מוצאים בה יומרה מודעת לשרטט מחדש את גבולותיה של המערכת התרבותית היהודית או הערבית . אופייה משתקף היטב מבעד לשבועון אל–שמס ( השמש , ( שפעל מאז ייסודו בשנת 1934 למען "מיצור" הקהילה היהודית בתרבות המקומית . השבועון , בעריכתו של סעד ליתו מלכי שנזכר לעיל , הגם שהקפיד שהחתירה לשילוב היהודים בחברה המצרית לא תביא להתבוללות , הטיף להפוך את השפה הערבית ללשון שבה ייעשה שימוש במוסדות הקהילה ובקרב חבריה . בשל השימוש בכמה לשונות בקרב יהודי מצרים , עקב חינוך בבתי ספר זרים והגירה מארצות אחרות , סברה מערכת השבועון ששימוש בלשון הערבית יחזק את אחדות הקהילה ויעלה את קרנה בעיני החברה הסובבת . ולא רק זאת , אלא שבשנת 1940 קבע החוק המצרי שעל חברות הבאות במגע עם הרשויות המצריות לעשות זאת בשפה הערבית . הדבר עורר חשש לפגיעה באינטרסים הכלכליים של הקהילה ובניה ואף לפיטורי משכילים יהודיים המועסקים במוסדות ממשלתיים , בעיקר לאור מעורבותם של יהודים בחברה המצרית כאנשי כלכלה , מסחר וכספים . גם אין להוציא מכלל אפשרות שהקריאה ל"מיצור" היתה בעידוד המוסדות הציוניים שמחוץ למצרים כדי ליצור הבנה ויחסי שיתוף פעולה עם הערבים שיאפשרו להקל את פעולות ההתיישבות בארץ–ישראל . השבועון נסגר ב14– במאי , 1948 יום הקמת מדינת ישראל , כאשר פקיד של משרד הפנים המצרי הגיע למערכת והודיע על החלטת השלטונות המצריים . ביצירות של יוצאי הקהילה היהודית המצרית וזיכרונותיהם נעשה ניסיון למזער בדיעבד את מעורבותם של יהודים מצריים בתרבות הערבית . כך , למשל , ז'קלין כהנוב ויצחק גורמזאנו–גורן מפגינים לא פעם התנשאות כלפי המוסלמים . יוצאי מצרים שבכל זאת המשיכו לגלות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא