המודרניזם בסיפורת הפרוזה העברית עד קום המדינה

עמוד:157

כאן , בכל אופן , ארבע מן האופציות הללו , שעובדו בצורות שונות בכתביהם של יוצרים שונים . ואולם קודם שנעשה זאת נזכיר כי לכל האופציות הללו היו שורשים בסיפורת של העבר . אף לא אחת מהן לא היתה בבחינת חידוש יש מאין . ההבדל המכריע בין השימוש בהן בעבר ( למשל , בסיפורת המאה ה ( 19– לבין השימוש המודרניסטי בהן כרוך הן ברדיקליות של השימוש באופציה המסוימת ובהפקת המסקנות האמנותיות המרחיקות לכת ביותר שהיו גלומות בה , והן ( בעיקר ) בהזזת האופציה ממעמדה השולי או המשני–המסייע שהיה לה במערך הסיפורי המורכב של סיפורת המאה ה19– אל המרכז של המערך הסיפורי החדש , שבו היא נעשתה לדומיננטית ולפעמים אף לאפשרות סיפורית בלעדית . האופציה של סיפורת התודעה אחת מן האופציות הללו , שכבר נזכרה לעיל , היא אופציית סיפורת התודעה ; היינו , סיפורת המנסה "לחקות , " בעיקר באמצעות המונולוג הפנימי הישיר או העקיף ( אך גם באמצעים אחרים , ( את הזרימה האסוציאטיבית של התודעה ברמותיה השונות ; זרימה שלתוכה 'הומסו' כביכול ממדי הזמן והמרחב ותיאורי החברה והיחידים שבה . גם בסיפורת הריאליסטית של המאה ה19– מצויים פרקים לא מעטים שבהם נמסר בישירות , פחות או יותר , זרם התודעה של גיבור מסוים ( למשל , הפרקים בסיום החלק השביעי של אנה קארנינה של טולסטוי שבהם עוקב הסיפור בפירוט אחר מהלך החשיבה הפרוע של אנה בנסיעתה לתחנת הרכבת ועד להתאבדותה תחת גלגלי הרכבת . ( מבחינה מסוימת ניתן לראות באופציית סיפורת התודעה הרחבה והעמקה של הריאליזם הבשל של טולסטוי או פלובר . עם זאת היה חידוש מהפכני בהחלטה למסור את עיקר או גם את כל הרצף הסיפורי על פי השתקפותו בתודעה של גיבור או גיבורים מסוימים ; החלטה שהיה בה , כאמור , גם משום הינתקות ממושג ה'אופי' כמבנה יציב , ששלט בסיפורת הריאליסטית של המאה ה , 19– וכן מדינמיקה עלילתית הנובעת מן הצירוף של 'אופי' ונסיבות חיים . בסיפורת המערבית בלטו בפיתוחה של אליעזר שטיינמן ( כאן בתמונה מראשית שנות ה30- עם אברהם שלונסקי ) – חידוש מהפכני בהחלטה למסור את עיקר או גם את כל הרצף הסיפורי על פי השתקפותו בתודעה של גיבור או של גיבורים מסוימים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא