אוריינטליזם ויוגנד–שטיל

עמוד:108

אלפי החפצים שיוצרו בבתי המלאכה של " בצלאל , " על פי דוגמאות שעיצבו מורי המוסד , זכו להצלחה רבה והוצגו בעשרות תערוכות מיוחדות שארגן המוסד ברחבי העולם . אנשי " בצלאל " ביקשו ליצור סגנון אמנות ועיצוב עברי חדש שיהיה בעל זיקה לעברו הקדום של העם ולקשר שלו עם ארץ–ישראל . מרבית הדימויים שבעיטורים היו מוטיבים הקשורים לתנ " ך , לחי ולצומח של ארץ–ישראל , להיסטוריה הצעירה של התנועה הציונית , דיוקנאות מנהיגיה – ובייחוד דמותו הכריזמטית של תיאודור הרצל – בצד סמלי התחדשות המעוררים הזדהות , כמו מוטיב השמש העולה . כל הכיתובים על החפצים היו בעברית . מבחינה סגנונית היה אופייני לחפצי " בצלאל " השילוב המיוחד מאוד של מזרח ומערב . מצד אחד הודגש הממד המזרחי – כי השיבה למזרח , ערש התנ " ך , היתה מוטיב ציוני חשוב , ומצד אחר נועדו החפצים הללו בעיקר לצרכנים בעלי טעם מערבי , ומרבית המעצבים של " בצלאל " היו אירופים במוצאם . כלים רבים מבין אלה שנוצרו ב " בצלאל " דמו בצורתם לאלה שהיו מיוצרים בארצות ערב או בתורכיה , וכך גם עיטוריהם . כמה מהטכניקות שנעשה שימוש בהן היו מזרחיות ( רבים מן הכלים יוצרו בידי פועלים תימניים . ( עם זה עוצבו הדימויים שבעיטורים בגישה פיגורטיבית מערבית ובדרך כלל בסגנון ה " יוגנד–שטיל " האירופי . שילוב התרבויות המיוחד הזה הוא הייחוד הסגנוני של חפצי " בצלאל . " אף שהרבו ב " בצלאל " לייצר תשמישי קדושה , הרי אפילו אלה עוצבו כנושאי אידיאולוגיה לאומית ופחות ככלי פולחן וטקס דתי . האיורים של זאב רבן לספר שיר השירים בהוצאת " בצלאל " היו בעלי אופי חילוני מובהק , והיו בהם סצנות נשיקה בין גבר לאישה , שלעתים קרובות האישה עירומה בהן , כמיטב המסורת הארוטית של הציורים האוריינטליסטיים מעשה ידי ציירי אירופה במאה ה . 19– אף ש"בצלאל" היה מוסד לימודי שמרן ואנטי–מודרני מבחינת לימודי האמנות שלו , הרי עיצוב הכלים שנוצרו בו בתחילת המאה ה20– נעשה ברוח הזמן . עם השנים החל המוסד להיתפס כשוקט על שמריו . בשנות ה20– רבו המתנגדים ל"בצלאל , " גם בחוגים מתקדמים בעולם היהודי , שראו בתוצרת שלו ביטוי ליהדות הקלריקאלית והשמרנית – ועוד יותר בין תומכי המודרנה בארץ–ישראל . אלה טענו שהוא שמרן , ראו במוצריו סחורה המיועדת לצרכנים בורגניים אמידים והתנגדו למה שהם הגדירו ערכים דקאדנטיים מבחינה תרבותית שהיו ביסוד האסתטיקה העיצובית של המוסד . כריכת הספר "שלמה המלך" מאת ביאליק . ( 1923 ) האסכולה של "בצלאל" ביקשה ליצור סגנון אמנות עברי חדש בעל זיקה לעברו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא