הרומנטיקה בספרות יידיש

עמוד:81

מקרין עליהם ניגונים ואור , ואלה נוהרים ממנו אליהם בתהליך של התחברות מיסטית בין המנהיג לעדתו . הטבע , האור והניגון מוצגים כמקור להתחדשות הרגש ולהתלהבות דתית כבירה . הסיפור של פרץ מעוצב כמונולוג מפיו של חסיד ; התמונה המצטיירת מול עיניו טבועה אפוא כל כולה בחותם הראייה הסובייקטיבית של המאמין , וגם בכך יש לראות יסוד רומנטי טיפוסי . לעומתו , הרב הסמכותי , נציגה של דרך ה"מתנגדים" בסיפור , אינו שותף לתחושות ההתעלות המיסטית , והוא קוטע אותן בשיאן . הסיפור מסתיים במעבר חד מן ההתלהבות האקסטטית להתפכחות המרה , מעבר אשר לובש בסיפור צורה של פער בין "רוחניות" ל"גשמיות , " בין "דמיון" ל"מציאות . " משיכתו של פרץ לעולם החסידות פרץ נמשך לעולמה של החסידות גם בשל האפשרות לגלם על רקע המציאות היהודית את אחד הנושאים הרומנטיים המרכזיים : שיעור קומתו של היחיד שהוא משכמו ומעלה בשל סגולותיו הרוחניות או בשל כוחות היצירה הטמירים החבויים בו , והיחס בינו לבין סביבתו . כך יש להבין , למשל , את זיקתו המוצהרת של פרץ לר' נחמן מברסלב ולסיפוריו . החסידות דגלה בקיומה של מערכת יחסים סימביוטית בין מנהיג לעדה , ופרץ נשמע למודל הזה בסיפור כגון "בין שני הרים . " אך ביצירות אחרות הוא בנה מודל אלטרנטיבי , הקרוב יותר לתפיסות רווחות ברומנטיקה : במחזהו די גאלדענע קייט ( שלשלת הזהב , ( אשר נכתב מ1907– ואילך ונתפס כאחד הטקסטים המכוננים של תרבות יידיש המודרנית , עיצב פרץ אדמו"ר חסידי בעל השראה ודמיון אשר העדה אינה מבינה לרוחו , מתנכרת לו ומטילה עליו חשד של אי שפיות . הוא מגולל בפניה חזון אפוקליפטי טעון ומורכב המשלב בתוכו יסודות של חורבן ושל גאולה , אך חזון אקסטטי זה אינו יכול להתקבל על סביבתו הדוגלת בגישה של "עולם כמנהגו נוהג . " מעמדו הבעייתי של איש החזון בשלשלת הזהב הוא הביטוי המובהק ביותר ביצירתו של פרץ לגבולות ההתקבלות של היסודות הרומנטיים בתרבות יידיש המודרנית : התפיסה הרומנטית הדוגלת בהאדרת עולם הדמיון של היחיד לא היתה מסוגלת לדור בכפיפה אחת עם התפיסה ה"דמוקרטית" אשר תרבות יידיש היתה מחויבת לה , זו שהכירה בכך שהציבור ( הקהילה , העם ) הוא המקור להתחדשות רוחנית . הרומנטיקה בתרבות יידיש שמה , בעיקרו של דבר , את מבטחה באיש העם הפשוט , ולא ביחיד הנבדל מן העם והמורם ממנו . היבטים אחרים באופייה ובאפשרויותיה היצירתיות של הרומנטיקה בתרבות יידיש מתגלים בתוך כדי עיון בטקסט מכונן נוסף שלה – הדיבוק של ש' אנ–סקי . הזיקות לרומנטיקה גלומות במחזה בראש ובראשונה בשימוש הגדוש במוטיבים מן הפולקלור , אשר הבולט שבהם הוא כמובן המוטיב של האמונה בקיום הדיבוק ובגירושו . מדובר במוטיב בעל אופי לא–רציונלי בעליל , שבאמצעותו מגיע לשיאו סבלה של לאה , הקורבן הפתטי שעולמה הרגשי נעול בפני סביבתה הקרובה . אך יחד עם מוטיב הדיבוק משולבים בטקסט קטעים מסיפורת השבחים החסידית , "תורות" חסידיות למיניהן , לחשים והשבעות . שילובה של "אגדת מקום" על חתן וכלה שנטבחו בזמן גזירות ת"ח ות"ט מדגישה בעולמו של המחזה את חיוניותו של העבר המטיל את צלו המכושף על ההווה . בחינת החוליות המרכיבות את עלילת המחזה מוכיחה כיצד נערכת בו טרנספורמציה בולטת של טופס ספרותי מוכר , ובתהליך זה מודגשים ההיבטים הרומנטיים : ההתנגשות בין הנוהג של ה"שידוך" המוסדר בידי ההורים לבין קיומם של קשרי אהבה טהורים הנרקמים בסוד בין בני הדור הצעיר היתה מוטיב רווח בספרות ההשכלה , והיא היתה מסתיימת ברוב המקרים בניצחונו של הדור הצעיר . אך הדיבוק אינו בונה פער תרבותי ניכר בין הדורות , ועלילת המחזה אינה מתעלת את הרגשות אל "הסוף הטוב ; " הם מתפרצים בעוצמה בלתי נשלטת ובלתי רציונלית בעליל , וזאת מגיעה לשיאה בסצנה הממזגת מוות ואהבה המוצגת כחיבור מיסטי בין העולמות . בהקשר הזה יש לזכור שהמחזה נקרא צווישן צוויי וועלטן : דער דיבוק ( בין שני עולמות : הדיבוק . ( הדיבוק נתקבל בתגובות מעורבות : אלה שבנייתה של תרבות יהודית מודרנית עמדה בראש מעייניהם ראו בגודש המוטיבים השאובים מן הפולקלור , ובעצם הזיקה ליסוד אי רציונלי כאמונה בקיומו של דיבוק וגירושו , שריד מיותר של עולם שאבד עליו כלח . עמדה זאת הושמעה בבירור גם בעולמה של תרבות היידיש וגם ביישוב היהודי בארץ–ישראל , עם ההעלאה המחודשת של המחזה בעברית . המקום הבולט המוקנה לעולם הפולקלור היהודי בהדיבוק נראה כהתרפקות רומנטית מזויפת ונוסטלגית . אך יש רגליים לסברה כי דווקא למוטיבים האלה היה חלק מרכזי בהצלחת ההצגה בהקשרים תרבותיים שונים ומגוונים . גילויי המיתוס , הדמיון והאמונה בהדיבוק הם הגורמים שאפשרו לקהל הצופים להתחבר לעולם אשר מצד אחד הוא חש כלפיו אמפתיה רגשית ומצד אחר השקיף עליו מתוך עמדה מרוחקת של מי שדוגל בערכים של תרבות מודרנית ורציונלית ומציץ לרגע לעולם אקזוטי . ההצלחה הבימתית של הדיבוק המחישה את החיוניות הטמונה במרכיבי הרומנטיקה בתרבות יידיש , חיוניות המפתיעה יותר ככל שגדל הפער התרבותי בין עולמו של המחזה לבין עולם נמעניו . גורלן המיוחד של המגמות הרומנטיות בספרות יידיש מתגלה בין היתר בכך שהן מצאו את ביטוין בשירה רק לאחר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא