הנשים בתרבות ההשכלה

עמוד:53

לא תהיה בת חורין אלא אם כן תבחר להתכחש לטבעה , לא תינשא ולא תוליד . לעומת זאת , גילו משכילים רבים עניין אמיתי בחינוך הנשים . לדעתם , אין מדובר בשאלה של שעבוד מעמד חברתי מקופח שלם , שתיקונה יבוא במהפכה רדיקלית , אלא בבעיה הדורשת טיפול באמצעות שיפור והרחבת המסגרות שבהן יוכלו בנות לרכוש ידע ומידות טובות . כשהבחינו המשכילים , בהפתעה , בהעמקת האקולטורציה של הנשים ובהופעתן של סטודנטיות המושפעות מהרדיקליזם הרוסי , נקטו עמדות ביקורתיות ושמרניות . זו איננה ההשכלה שלה קיווינו , הכריזו במאמרים רבים . נערות שדוברות רוסית , קוראות רומנים צרפתיים , לבושות על פי האופנה , פורטות על פסנתר , רוקדות בנשפים , מטיילות בגנדרנות בשדרות הכרכים , הנערות האלה הרי מייצגות "השכלה מזויפת , " מסכנות את המשפחה היהודית והמוסר והן פוטנציאל להתבוללות ולהמרת הדת . אמנם אין להזניח את חינוכן , אבל בסופו של דבר עליהן לתפקד במסגרת הבית והמשפחה . שאם לא כן , ייעשו אלמנט מחלן רב סכנה . כך , באופן פרדוקסלי , העמידו את עצמם מהפכני ההשכלה , מבקרי החברה וחולמי חזון המודרניזציה היהודית כמנסים למתן , בחרדה לא מבוטלת , את מרוץ המודרניזציה של הנשים היהודיות המודרניות ולהגבילו . פרויקט ההשכלה היה ניסיון של תנועת מחאה פנימית לטרנספורמציה מקיפה של חיי היהודים באמצעות שכנוע ברעיון המודרניות ובהכרח להיענות לאתגריו , באמצעות חינוך ובאמצעות המילה הכתובה – מאמר , סיפור , רומן ושיר . למן שנות ה60– וה70– של המאה ה19– היו המשכילים שעל פני כל הקשת הרעיונית מודאגים מפני מה שתפסו כאובדן שליטה על תהליכי המודרניזציה . מהו חזון העתיד של העת החדשה ההולך ומתממש בפועל ? האם התחליף לתרבות הרבנית הנחלשת יהיה חיים הדוניסטיים בכרכים , על שלל הפיתויים שלהם ? האם ההתבוללות הלשונית , החברתית והתרבותית היא האלטרנטיבה ? בהקשר הזה נתפסו מסלולי המודרניזציה של הנשים תפיסה שיש בה סתירה – כחיוביים משום ששברו את הדפוסים המסורתיים ואת סמכות בעלי הכוח המסורתי , אך גם כבעייתיים משום שנראו כמאיימים לא רק על המשפחה , ובוודאי על הזהות הגברית , אלא גם על התרבות העברית ועל התמדת הזהות הקולקטיבית של היהודים . בייחוד ניתן לומר שהם נתפסו כתהליכי מודרניזציה אנטי–לאומיים . למשכילים בולטים כמו יל"ג , ליליינבלום , רש"י פין ובייחוד סמולנסקין זה היה מקור לדאגה עמוקה . לאור כל זה אין פלא שכאשר הידפקו על שערי תנועת ההשכלה נשים שרכשו בכל זאת את השליטה בשפה העברית , כרטיס הכניסה ההכרחי לשורות המשכילים , וכמה מהן אף הפנימו את ערכי ההשכלה ואת חזונה , הן התקבלו בהפתעה גדולה . התגובות היו מעורבות : היו שגינו את חדירת הנשים לטריטוריה הגברית ודאגו מפני ירידת הרמה הספרותית , והיו שדווקא קידמו אותה בברכה . כך , למשל , הגיב ליליינבלום בשנת 1869 לספר היהודים באנגליה שתרגמה מרים מרקלמוזסזון מגרמנית לעברית : "גלות מעל אחיותיך את חרפת תועי הלבב אשר מונעים מבנותיהם ללמוד שפת עבר . " היא מייצגת בעיניו את האלטרנטיבה החיובית לנשים המודרניות קלות הדעת בנות "הדור החדש , " ויש לקוות שלא תהיה זו תופעה יחידה במינה : "שמך יישאר לזכר עולם בספרות העברית , כי את העבריה הראשונה אשר כתבה ספר , ספר מלא צחות ומועיל , ואולי – גם האחרונה . " ! לבשלותה החלה להגיע התופעה החדשה של נשים כותבות בשנות ה , 60– כשהחלו כמה מהנשים לתבוע את זכויותיהן לחינוך שווה ולכבוד בחברה בזירה הציבורית של תנועת ההשכלה . בשנת 1879 התפרסם מעל דפי כתב העת הגליצאי העברי מאמרה של טויבה סג"ל , נערה בת עשרים לערך מווילנה , "שאלת הנשים . " זה היה המאמר הפמיניסטי הראשון בשפה העברית , פרי עטה של מי שהכריזה על "מלחמת הנשים" כנגד הניסיונות לחסום את דרכן של הנשים אל לב תנועת ההשכלה . אין תקווה שבני "הדור הישן" והאורתודוקסים השמרנים המאמינים ש"אשרי האיש אשר אשתו אינה מלומדת" ושומרים בקנאות על נחיתותה של האישה ובורותה יראו את האור ויפעלו לטובת הנשים . אך בסגנון ציני וביקורתי חריף היא העמידה את קוראיה על הסתירה הפנימית של המשכילים בני "הדור החדש" – בסיסמאות וברטוריקת הנאורות שלהם הם מצדדים בערכים הנעלים של חירות ושוויון והומניזם , בעוד יחסם לנשים נותר מפלה ומזלזל ואת ההשכלה הם ממשיכים לראות כנחלת הגברים בלבד . הייתכן ש"בימי הדרור והחופש האלה , לא תדענה בנות יעקב משפטי הדרור ולא תשאפנה רוח חופש בעוד אשר יש גם להן חפץ וכשרון לכל חכמה ומלאכה " ? הייתכן ש"גם בימי הציוויליזאציאן הנעלה והמרומם בימינו אלה יוקל ערך בנות ציון בעיני הגברים ולא יחשבון אנוש " ? ומדוע לא יעשו המשכילים את השכלת הנשים ליעד מרכזי בפרויקט הנאורות שלהם ? כאשר כבר מופיעה אישה כותבת עברית , נשמעות קריאות התפעלות לנוכח החיזיון הנדיר , אך זה רק משום שהגברים המשכילים עדיין מחזיקים בדעות הקדומות ומאמינים שכישרונן של הנשים פח ; ת מזה של הגברים : "האם קופים אנחנו ולא בינת אדם לנו , כי כן יתמהו הגברים אם ימצאו בנו דבר מצוין " ? הישועה לנשים לא תבוא , לדעתה , מן המשכילים , ועל כן ראתה לעצמה חובה להפיח רוח קרב בנשים : "אג @ 5 ה נא חילים ואשנס כגבר מתני ללחום בעטי הדלה מלחמת הנשים . " אם רק יזכו הנשים לחינוך נאות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא