תנועות נוער יהודיות באירופה

עמוד:308

ישראל . נגד האיסור שהטילה תנועת "השומר הצעיר" על חבריה ללמוד באוניברסיטה והדרישה כי יעלו מיד לארץ ל"הגשמה" בקיבוץ , כתב אחד ממתנגדיה : "האם באמת אותם היוצאים חוצה לארץ הם קרייריסטים מוגי לב , קטני מוח , נקלים ? או אולי יש סיכוי גם לפעולתם , יש מקום גם להם בשורות המגשימים את רעיון התחייה ? ... גם חלוץ בניין הארץ וגם חלוץ התרבות העברית נחוצים הם לאומה . " גם הגישה האוטופית וגם התפיסה של תרבות הנוער מיקדו את הדגש הרעיוני בעתיד . שמה של תנועת הנוער של ה"בונד" היה "צוקונפט" ( עתיד . ( העתיד היה גם שם ביטאונה @ העולמי של תנועת "החלוץ . " מתוך הדגש הזה נוצר גם הדימוי העצמי של חבר תנועה , האמור להוביל את המחנה הגדול ( הלאומי או המעמדי ) לעבר העתיד . הראייה העצמית של החלוץ הצועד לפני המחנה ( כפי שמעידים שמות כמו החלוץ והפיונירים ) מעלה את שאלת היחס להמונים שאינם משתייכים לתנועת הנוער . הגישה השלטת היתה מעיקרה זו של אליטיזם הממדר את מי שאינם שייכים לתנועה . את הביטוי הבוטה ביותר לאליטיזם זה נתן מאיר יערי , מנהיג השומר הצעיר : "ממיליונים הננו מצילים מאות ואין להרשות שאת שארית הפליטה יאכל רקב . " ... ויחד עם זאת ראו תנועות הנוער את עצמן כמופקדות על גורלו של העם היהודי כולו – או על גורלו של הפרולטריון היהודי . ראיית הדת דרך הפריזמה הרומנטית האליטיזם של תנועות הנוער תורגם גם כלפי הנהגים והמסורות שהיו אופייניים להמוני היהודים , ובייחוד כלפי הדת . אמנם היו תנועות נוער דתיות , אך הן היו מיעוט . לצדן פעלו תנועות שראו את הדת דרך הפריזמה הרומנטית , בדומה לראיית מרטין בובר את החסידות , כגון תנועת "עקיבא . " אך רובן היו אדישות לסוגיית הדת , עיינו את הממסד הדתי והציבו אלטרנטיבות רעיוניות לדת . תנועות הקשורות ל"בונד" ולקומוניסטים היו אנטי–דתיות ואתיאיסטיות ברמה עקרונית . תנועת "דרור , " שגייסה את חבריה מהשכבות המסורתיות יותר בחברה היהודית , טיפחה את הפולקלור היהודי , אך היתה אדישה לשורשיו הדתיים . "השומר הצעיר , " אשר בראשית דרכו כלל בדיברותיו את הדיבר "השומר הוא נאמן לאלוהי ישראל , לארץ אבותיו ולעמו , " החליף אותו ב"השומר הוא חלוץ התחייה של עמו . " ... ברמה המעשית היו תנועות הנוער מוכנות להיעזר במגעיהן עם השלטונות ברבנים , אך בו בזמן ראו בהם את סמלי העבר החשוך , האמור להסתלק מבימת ההיסטוריה ולפנות את מקומו לנוער . השילוב של האידיאולוגיות התנועתיות , האתוס שלהן ודרכי החינוך עשה את תנועות הנוער היהודיות לנשכרות מתהליכי המודרניזציה ולסוכנות שלהם כאחד . החינוך התנועתי כלל שילוב של מערכת החישול העצמי ( צופיות , ( אמצעים ליצירת לכידות קבוצתית , והשכלה לא פורמלית שבמסגרתה רכשו החניכים את ערכי התנועה . דרכי החינוך חייבו לימוד , ועל כן ביקרו חניכי תנועות הנוער בספריות וקראו ספרים . לא היה כמעט קן או סניף תנועתי שבו לא פעלה ספרייה שספריה טיפחו את האוטופיות התנועתיות – שפנו רובן ככולן אל העתיד , שהצטייר בעיני החניכים כמחויב מציאות מדעית ונשען על הישגי מדע וטכנולוגיה . לכל התנועות היתה עיתונות , אשר מעבר לתפקידיה האינסטרומנטליים , הפיצה את אותם רעיונות . כמעט כל תנועות הנוער , ציוניות ואנטי–ציוניות כאחד , קידשו את ה 4 דמה , והספרים הנקראים בתנועות והמדורים בעיתוניהן מעידים על כך . העיתונות התנועתית מילאה פונקציות מקבילות של המודרניזציה בעברית וביידיש , מצד אחד , ושל אקולטורציה בשפות עמי הרוב , מצד אחר . לתנועות הנוער היה יחס מורכב , ולעתים רווי בסתירות פנימיות , לבית הספר . מצד אחד , הן קמו כאנטיתזה לבתי הספר , והמערכת החינוכית נלחמה בהן . במקביל שימש בית הספר המרחב החשוב ביותר לגיוס חניכים . היו מערכות חינוכיות שלא רק סיפקו חניכים , אלא אף זכו לתמיכת התנועות במישור הציבורי ולהפניית צעירים מתאימים להוראה . רשת " תרבות " לא היתה שורדת ללא גיבוי תנועות הנוער הציוניות , ובייחוד " השומר הצעיר . " בדומה לכך בולט היחס הסימביוטי בין רשת בתי הספר של ציש " א לבין ה " צוקונפט " של ה " בונד . " פעילות התנועות היתה מכשיר להפצת המודרניזציה באזורים שאליהם לא הגיעה זו בדרכים אחרות , כגון בדרום מזרח גליציה ובקרפטו–רוס . רק לעתים רחוקות ניתן למדוד בזמן אמת את היקפי המודרניזציה . לתנועות הנוער הציוניות היה מזל יוצא דופן : חלוקת רישיונות העלייה לארץ על בסיס תנועתי ומפלגתי הפכה את היישוב המאורגן למעבדה שבה נבחנה השפעתן של תנועות הנוער על חניכיהן והצלחתן בהפנמת המודרנה . אופיו המודרני של היישוב , הניסויים החברתיים החדשניים שלו – ובקדמתם התנועה הקיבוצית , מעידים על עומק המודרניזציה והחדשנות של תנועות הנוער היהודיות . יתר על כן , פעילות תנועת הנוער היהודית בימי השואה ובשנים שלאחריה ")@ הבריחה (" מעידה על חשיבותן של תנועות הנוער ועל ההכרה בערכן בציבור היהודי הרחב . אף כי ליבת תנועות הנוער היהודיות היתה מזרח אירופה , במהלך שנות ה30– חרגה התופעה אל מחוץ לתחום הגיאוגרפי של האזור . התפשטותה של תנועת הנוער היהודית באה בעקבות הגירת היהודים ממזרח אירופה למערבה ואל מעבר לים . הנוער היהודי שהתוודע לקיום תנועות הנוער בארצות המוצא הקים את העתקיהן במולדתו החדשה . תחילה היו אלה ארגונים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא