תהליכי חילון בין יהודי המזרח

עמוד:286

הערבית בארץ מוסלמית כלשהי . שאר עיתוניהם של יהודי מצרים וגם של יהודי צפון אפריקה התפרסמו בעיקר בצרפתית . בהתעלמות גמורה מהנעשה בסביבתם הדוברת ערבית , השתדלו הביטאונים הללו לעדכן את קוראיהם על הנעשה באירופה , בעולם היהודי , בתנועה הציונית וביישוב בארץ–ישראל . העיתונים האלה גם שימשו במה לסופרים צעירים שתיעדו את ההתפוררות ההדרגתית של החברה המסורתית היהודית בתוך תיאור נוקב של ההתחבטויות המצפוניות שליוו את הדור הצעיר בדרכו אל המודרניות והחילון . כל אחד בדרכו הביא את סיפורן של משפחות יהודיות רבות שראו איך עולמן המושרש באמונה דתית ובמנהגי אבות הולך ונעלם ואיך , בחיפושיהן אחר דרכי הימלטות מהחורבות של ה"מלאח" ושל ה"חארה" ומהסלידה והפחד שעוררו בהן התסיסה הלאומית המוסלמית , השליכו את יהבן על התרבות המערבית , כפי שהגיעה אליהן בעיבודה הקולוניאלי – הים תיכוני , כשהם יוצרים לעצמם דפוס מיוחד של "התבוללות" במציאות אירופית וירטואלית . על רקע זה ניצבת במקוריותה "האוריינטציה העיראקית" של יהודי עיראק , תנועה פוליטית–אידיאולוגית שסחפה בין שתי מלחמות העולם את האינטליגנציה היהודית המקומית בעידודם ובתמיכתם האפקטיבית של ראשי הקהילה . במרכזה של התפיסה הזאת עמדה ההכרה העמוקה בזהותם ה"עיראקית" של היהודים הרואים במורשת הערבית בעיראק את מורשתם ובעיראק את מולדתם , שהרי זיקתם לארץ זו , שאליה הם הגיעו עם גולי בבל , עמוקה אפילו מזו של הערבים המקומיים . העניין היה מקובל על מנהיגים עיראקיים רבים , ובכללם המלך פייסל , שבקבלת פנים שערכה לכבודו הקהילה היהודית בבגדאד ב1921– הדגיש ש"אהבת המולדת אינה מכירה בדבר ששמו מוסלמי , נוצרי או יהודי . יש רק ארץ אחת ושמה עיראק ... ואני דורש מבני ארצי שלא יהיו אלא עיראקים , כי כולנו בנים לאב אחד , הוא שם בן נח ... ללא הבדל בין מוסלמי , נוצרי ויהודי . " מלבד הצהרות האמונים לממלכה העיראקית ולעמה היה ביטויה העיקרי והמרשים ביותר של "האוריינטציה העיראקית" של היהודים בסיגולה של השפה הערבית להם כשפת תרבות – דבר שהכשיר את הקרקע מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה , כשעיראק היתה נתונה לשלטון הקולוניאלי הבריטי , לצמיחתו של דור חדש של סופרים , משוררים ועיתונאים יהודיים שכתבו ערבית כעיראקים והזדהו בכל נימי נשמתם עם המורשת הערבית והמוסלמית של עמם בתוך שהם מבליטים את יחסו הסובלני של האיסלאם כלפי היהודים ומזכירים את חלקם של סופרים יהודיים בעיצוב התרבות הערבית הקדםמוסלמית בחצי–האי ערב ( ר' מדור ספרויות ואמנויות . ( אחדים מהאינטלקטואלים היהודיים אף הרחיקו לכת עד כדי הזדהות לא רק עם הלאומיות העיראקית אלא גם עם הפאן–ערביות ועם העמדה הערבית בנוגע לשאלה הפלסטינית . ומתוך הבלטת היותם "עיראקים בני דת משה" ומרכזיותו של הציווי ההלכתי " דינה דמלכותה דינה , " השתלבו יהודי עיראק בכל תחומי החיים הציבוריים והפוליטיים – פקידות בכירה , ממשלה , פרלמנט , עיתונות , בנקים , ענפי ייצור וכו . ' אפילו לדרגות קצונה גבוהות הם הגיעו בשנות ה20– וה30– עד לפטירתו של המלך פייסל ב1933– ועד שהשתנתה האווירה הכללית ביחס ליהודים בעקבות החרפת העימות היהודי–ערבי על ארץישראל ובעקבות בואם של מאות פליטים פלסטיניים לעיראק לאחר המרד הגדול של שנות ה . 30– תקוות השילוב של חסידי האוריינטציה העיראקית מבין היהודים נכזבו משהתרבו ההתנכלויות נגד היהודים , ששיאן היה בפרעות ה"פרהוד" של יוני 1941 שגרמו אבדות בנפש חמורות ונזק רב לקהילת בגדאד . " החריג ההיסטורי" העיראקי דעך עם הזמן ויחסי היהודים וסביבתם בארץ הפרת והחידקל לא היו שונים בסוף שנות ה40– ותחילת שנות ה50– מאלו של שאר היהודים בארצות המזרח , כשמעל ראשי כולם ריחפה העננה המאיימת של הסכסוך הישראלי–ערבי . בשל הקרבה הגיאוגרפית היו יהודי המזרח התיכון מאוימים מכולם , והדבר הביא את ראשי היישוב ירחון ציוני בשפה ערבית-יהודית שיצא באותיות עבריות בתוניס . בעקבות הטראומה של מלחמת העולם השנייה החלו יהודים רבים להתקרב לציונות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא