מאפיינים של הזמן היהודי החדש

עמוד:237

" התבוללות : " הצירוף של יהודיות ומעגלי תרבות וזהות אחרים דפוס בולט של המצב היהודי המודרני הוא הצירוף של יהודיות ומעגלי תרבות וזהות אחרים , ובעיקר כאשר צירוף זה אינו הרמוני , אלא עומד בסימן של חוסר מנוח ודיסוננס . כל קורא מכיר מניסיונו האישי , ממקורות המידע הרגילים שלו ולעתים קרובות ממנו עצמו , מקרים המדגימים זאת . יהודים מודרניים הם יהודים שיש להם יותר ממסורת אחת . הם התבוללו במודרנה במידה זו או אחרת , והכניסו את מאפייניה לתוך חייהם וזהותם בתריסר אופנים שונים . יש מדברים בהקשר הזה על "זהות מקפית , " כמו "יהודי–צרפתי , " על משקל "אירי–אמריקני" וכיו"ב . אך דימוי המקף עלול להטעות . לכאורה , המקף קושר ומחבר , אך למעשה הוא גם מפריד ומפצל ; התוצאה היא מתח שלרוב אינו פתור , בין שניים הקיימים יחד בלי הרמוניה של ממש , ומוחזקים יחד בכוח הרצון והכושר האנושי לריבוי תפקידים . יתר על כן , המקף רומז כאילו הקישור המפצל הוא בין שניים בלבד , שכל אחד מהם שלם בתוכו ; למעשה , היינו זקוקים למקפים רבים כדי לתאר יהודי מודרני , ואדם מודרני בכלל , וכל רכיב שבין המקפים הללו אינו שלם בתוך עצמו , אלא הוא מושפע מן היחס ביניהם , באופן שבו עצמו נוצר סדק או הבדל פנימי בגלל הדו–קיום ( או הרב–קיום ) שלו עם אחרים . ראוי אפוא לשחרר את המונח התבוללות מן הצליל השלילי הסוחף שהוקנה לו באידיאולוגיה הישראלית . כמו כן חשוב לראות ש"יהודי מודרני" אינו בפשטות " יהודי + מודרניות . " אין כאן חיבור מכני בין שני רכיבים סגורים . היהודיות בקישורה למצב המודרני איננה ולא יכולה להיות אותה יהודיות שהיתה לפניו או בלעדיו . המודרניות אינה מהות אינטגרלית , שאיתה יכולה להתחבר יהודיות אינטגרלית . המודרניות מפצלת ומבזרת גם את עצמה ; היא יוצרת ריבוי מעגלי חיים שאינם שלמים ואינם ממצים , ומעבר בין תפקודים נבדלים ומערכות שונות של סמלים , הנותנים משמעות או רומזים לקביעות נורמטיביות . אדם החי במעגלים מודרניים אינו משתמש תמיד במערכת אחת של משמעויות לכל דבר ועניין ; הוא נוטה לעבור בין מערכות כאלה לפי ההקשר ולפי הנושא שבו הוא דן בכל עת . דבר זה אינו נעשה בהכרח מתוך כוונה ומודעות , אלא כחלק של זרם החיים . יש המבקרים את המצב הזה בחריפות או מבכים אותו בנוסטלגיה , רואים בכך אובדן של אותנטיות , חוסר עקביות , ניכור , או גם צביעות וכיוצא באלה ; והפילוסופים מאז הגל ( וכבר לפניו ) מדברים על הקרע והפיצול שהכניסה המודרניות לתוך העצמיות האנושית . אבל התרופות המוצעות אינן בדרך כלל טובות או יעילות יותר . הנוסטלגיה לאחדות לכאורה שאבדה מולידה רומנטיקת–עבר בלתי אפשרית , שבגלל אופייה האשלייתי היא מסולפת לא פחות מן המצב הקיים , ואף מסתירה עובדה זו מעצמה ; הדרישות לאותנטיות מולידות ציפייה שתתקיים אישיות אינטגרלית וחסרת סתירות , ואף חסרת דיסוננסים ומתחים לא פתורים . דבר זה מוליך לעתים קרובות להדחקה ואיתה לסכסוך עצמי , להונאה עצמית ולכפייה על הזולת . הדרישות לאישיות "אינטגרלית" או "אותנטית" ( במובן של זהות עצמית שלמה , ( בגילוין הקיצוני , מביאות לפונדמנטליזם חברתי ופוליטי , הכופה על האדם הממשי דפוס אשלייתי של אחדות וטוהר רשמיים , אידיאליים כביכול , הבנויים על הונאה עצמית . כך ניסתה לעשות ספרד בראשית העת החדשה , כשגירשה את היהודים והערבים–המוריסקים , והגיונה הדכאני התגלם בדמות האינקוויזיציה . מכאן לא נובעת קבלה של כל פיצול וסתירה עצמית כמצב רצוי . אדרבה , כאידיאה מכוונת , ראוי לצמצם זאת ככל האפשר . דומה שיש מקום להבחין בין סתירה קרדינלית , בוטה , העלולה ליצור מעין פיצול אישיות , לבין מצב של מתח וחוסר הרמוניה פנימית , שניתן עם זאת לקיים בו את הצדדים השונים יחד בסובייקט בעל מישורים תפקודיים שונים , המאמץ את כולם אליו כאישיות אחת , ומזהה את עצמו במידות שונות בכולם . זהו תחום ביניים שקשה להגדירו בחומרה , אך נראה שבו , ולא בקצוות , מונח פתרון יציב והולם יותר . השכלה והתבוללות המודרניות היהודית קיבלה דחיפה בין היתר מתנועת ההשכלה , שביקשה להפוך את אורח החיים היהודי , המסוגר בתוך עצמו ושקוע במלחמת הקיום ובלימודי יהדות בלבד . ההשכלה קראה לשבור את המחיצות שהפרידו את היהודים מהישגי התרבות , המדע , האסתטיקה והסגנון של אירופה , לגבור על חוסר העידון של חייהם , על מנהגי הלבוש והלשון הנפרדים , על היחס השלילי לגוף ולטבע , ולהכניס לרחוב היהודי את ניצוצות הנאורות האירופית . סיסמתם של משכילי אירופה , "היה אדם בצאתך ויהודי באוהליך , " מחלקת את החיים לשתי ספירות , פנימית וחיצונית . לסיסמה ידועה זו כמה משמעויות . ברמה המיידית היא אומרת : את היהדות יש לסגור ולתחום לענייני הפרט בלבד ; ברשות הרבים , בחברה ובתרבות הכללית , עלינו להיות "בני אדם כלליים ; " ובזה הבינו : לעבור אירופיזציה . ( מנדלסון ובני חוגו אף הבינו בכך גרמניות ( . זהו ניסוח פנים–יהודי מיוחד של הרעיון הליברלי המודרני , האומר כי הדת היא "עניין פרטי . " הוא רומז שהדת , כל דת , בהיותה פרטית , היא זכות לא מעורערת של הסובייקט המודרני , שעולמו הפרטי שייך לו ואמור להיות חסין מפני צנזורה ופיקוח רשמיים .

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר