אלבר ממי

עמוד:86

שעליה חיה מאות שנים , הקנתה ליצירתו של ממי , שהיה עד לעזיבה הזאת , גם ממד פואטי אחר . בספריו Le Scorpion ( העקרב , sert , ( 1969 י Le D ( המדבר , ( 1977 ו Le Pharaon– ( פרעה , , ( 1988 שנכתבו לאחר השגת עצמאותה של תוניסיה , מתגלה משחק מסחרר שמשחק ממי עם הפן האוטוביוגרפי . ניכרים בספרים אלה משחקים וניסויים בכתיבה עצמה , ועולים ומתפתחים בהם שני נושאים : הגלות , הנחווית כקרע אך גם כשחרור ; והחיפוש אחר חוכמה , הדוחקת בגיבורים להתפייס עם עצמם ולקבל את ריבוי שורשיהם כעושר . בסגנון המסורתי של הסיפור הפילוסופי , מגולל המדבר את סיפור הרפתקאותיו של גיבור בדוי , נסיך גולה בשם ג ' ובאיר אל מאמי , ( Jubbair el Mammi ) כאשר ההרפתקאות מתרחשות בתחומיו של מגרב אגדי ומיתי . ברוב הומור משתמש היוצר בסיפור חייו של אבן חאלדון , מגדולי ההיסטוריונים של העולם הערבי , כדגם סיפורי למשל על הגורל היהודי . גיבוריהם של העקרב , שהוא ספר הרהור על מעשה הכתיבה , ופרעה , שהוא הגיג על הקשר עם ההיסטוריה ובעת ובעונה אחת גם רומן היסטורי , הם פילוסוף וארכיאולוג . השניים עוסקים בחיפוש אחר שורשיהם בהיסטוריה ובזהות העצמית , במורשת התרבותית ובזיכרון . ממי העמיק לדון בנושאים אלה בספר השיחות שלו La Terre Interieure ( האדמה הפנימית , , ( 1976 בקובצי שיריו כדוגמת Le Mirliton du ciel ( חלילון השמים , , ( 1989 בכרוניקות כגון Bonheurs ( אושר , ( 1992 ובסיפורים כמו ") "Theresa et autres femmes " תרזה ונשים אחרות – ( 2004 , " שבהם הם משובצים במסגרת אותו החיפוש אחר חוכמה חייכנית אך נטולת אשליות , שהסופר מתייחס אליה מפורשות בספרו Le Nomade immobile ( הנווד נטול התנועה . ( הסופר והסוציולוג ביצירתו של אלבר ממי קיים מתח בין הממד הספרותי לבין הממד הסוציולוגי . נקודת המוצא של הסופר היא תמיד התנסות הלקוחה מן החיים . בהתחלה ממי רק מתאר אותה , אך אחר כך הוא מגבש לה תיאוריה : מתוך שיצאתי ממצבי כנתין קולוניאלי , כשם שיצאתי ממצבי כיהודי , הגעתי לכלל הבנתם של שאר מצבי הדיכוי . הרומנים והמסות מתארגנים אפוא במעין מסע הלוך–וחזור בין החוויה לבין פענוחה והסבתה לדגם בעל תוקף כללי . זה הטעם לכך ששני הרומנים הראשונים , נציב המלח והגר , נושאים בחובם שתי מסות תיאורטיות – שאכן גם באו בעקבותיהם ופילסו נתיבי חקר שממי אינו נוטש עוד . ב–י colonis י Portrait du d ( דיוקנו של נתין קולוניאלי , , ( 1957 נקודת המוצא של ממי היא שתי נפשות פועלות שנלכדו בתוך אלימותו של קשר שלא ניתן לנתקו . הדבר מאפשר לסופר להציע הגדרה ראשונה לגזענות , לפרק בניתוח חד ובלתימתפשר את מנגנוניה של החברה הקולוניאלית ואת האמתלות שהיא נאחזת בהן , ולהושיט לנתין הקולוניאלי מראה המשקפת את מצבו . הספר הקנה לממי מעמד של הוגה דעות מרכזי בארצות המתפתחות . ב La Liberation du Juif– ( שחרורו של היהודי , ( 1966 וב Portrait d'un Juif– ( דיוקנו של יהודי , ( 1962 מיישם ממי הסוציולוג את כלי הניתוח שלו בקבוצה שעמה הוא נמנה . כדי לחקור מצב שהוא רואה בו מצב אומלל , הוא משתמש במושגים שנעשו קלאסיים מאז : תפיסת ההשתייכות לעם יהודי , שאין משתמעים ממנה לא אמונה דתית ולא קיום מצוות הדת , והוא מבחין בינה לבין מושג היהודיות ומושג היהדות . לגבי דידו , שחרורו של היהודי מחייב תחילה שחרור לאומי – ששמו ישראל . תפיסה זו של ממי לוותה בפולמוסים רבים דווקא עם מי שפיארו ורוממו את ספרו דיוקנו של נתין קולוניאלי . הרחבתה של עבודה זו לקשר בין הנשלט לאחר שלו , היא העומדת במקור l'Homme domin ( האדם הנשלט , , ( 1968 שגם מושאיו הם האישה , השחור או המשרת , הנתונים בתוך אותו קשר דואלי . ואילו החיבור pendence י La D ( התלות , , ( 1979 המצוי בצומת של כל אותם מסלולי מחקר , מעמיק אף יותר את ניתוח הקונספט הזה , עד לנקודה שבה הוא מאתר את נוכחותו בפעילויותינו היומיומיות ביותר . במעקב אחר התפתחות הרעיונות , הניתוחים והמושגים שאלבר ממי תרם להפצתם או ליצירתם , ניתן להבחין כי מעולם לא ויתר על המשמעת העצמית הכרוכה בעדכון חשיבתו שלו . לאחר שהוקיע באופן מזהיר ונוקב את הקולוניאליזם , ממי אינו מהסס להוקיע גם את מה שהוא מכנה הrophobie– י t י h ( שנאת השונה ) של האומות החדשות , את הקושי שלהן לקבל את השונה ולכבד את זכויות המיעוטים שחיים בתוכן , וכן את האופן שבו התפוגגו הבטחות העצמאות הלאומית לכלל לאומנות צרה . במסה התיאורטית האחרונה פרי עטו ( דיוקנו של נתין קולוניאלי , ( אנו מוצאים שוב את הנימה שניחנו בה גם המסות הראשונות שלו , המתבטאת בתיאור נטול סלחנות של החברות ושל המשטרים שיוסדו בחברות שהשתחררו מהקולוניזציה . אשר לזכות להיות שונה – על אף היותה תפיסה שממי עצמו תרם לקידומה , אין הוא מהסס להסתייג ממנה בו ברגע שהוא מאתר בה סיכונים של סטיות זהותיות : "חיווי ערך עצמך לובש לעתים ממדים מיתיים . מול המיתוסים ההרסניים של העבר , מציבים מיתוסי–נגד מטורפים לא פחות . כל אב קדום באשר הוא הופך לגיבור אגדי וכל ריקוד פולקלוריסטי לפסגת האמנות . האומנם צריך לדלג מדחיית עצמך להפלגה ההפוכה " ? תוך שהוא דוגל בדו–שיח ובדו–קיום יהודי–ערבי , וכבר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא