|
|
עמוד:191
אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קול, מתנשאים לעמת שרפים, לעמתם משבחים ואומרים: ברוך כבוד יהוה ממקומו. יחזקאל ג, יב ממקומך, מלכנו, תופיע ותמלך עלינו, כי מחכים אנחנו לך. מתי תמלך בציון, בקרוב בימינו לעולם ועד תשכן, תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים, ועינינו תראינה מלכותך, כדבר האמור בשירי עזך, על ידי דוד משיח צדקך: ימלך יהוה לעולם, אלהיך ציון לדר ודר, הללויה: תהלים קמו, י חזן אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך סלה, כי אל מלך גדול וקדוש אתה. ברוך אתה יהוה, האל הקדוש. בשבת שובה חותם החזן: ברוך אתה יהוה, המלך הקדוש. מתנשאים לעמת שרפים וכו': [קבוצות אחרות של מלאכים] עולות ממקומן אל מול השרפים, ואומרות: "ברוך כבוד ה' ממקומו". שירי עזך: כינוי למזמורי תהלים [השווה תהלים נט, יז: "ואני אשיר עוזך"]. עומדים תמיד שלושה פסוקים אלה: דברי השבח ששומע ישעיהו מפי השרפים בהיכל שבו יושב כביכול ה'; ההכרזה ששומע יחזקאל "בקול רעש גדול" כשהוא מתרחק מן המרכבה האלהית; פסוק מספר תהלים המדגיש את מלוכת ה' בעולם. בין פסוקים אלה משתלבים משפטי קישור המשתנים מתפילה לתפילה וממנהג למנהג. לתפילת הקדושה נודע מעמד מיוחד: היא נאמרת בעמידה, ברגליים צמודות, אין לזוז ואין לדבר בשעת אמירתה, וגם מי שאיננו משתתף בתפילה מצטרף אל הציבור באמירתה. קצות האצבעות: ההתרוממות על קצות האצבעות היא ביטוי סמלי לרצונו של האדם להיות כמלאך, ולהתרומם מעל עולם החומריות. מנהג זה מתועד כבר בספרות ימי הביניים.
|
|