|
|
עמוד:176
וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם: וחרה אף יהוה בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יהוה נתן לכם: ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם: ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך: וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם, כימי השמים על הארץ: הפרשה השלישית של קריאת שמע, פרשת ציצית נוהגים להעביר את הציציות ליד ימין ולנשק אותן כל פעם שמזכירים את המילה ”ציצית“ וכן בסיום הפרשה. ויש נוהגים להעביר את הציציות על העיניים בשעת אמירת ”וראיתם אותו“. את הציציות ממשיכים לאחוז ביד ימין עד לאמצע הברכה שאחרי קריאת שמע. ויאמר יהוה אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת במדבר טו, לז-מא אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם, ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת: והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות יהוה ועשיתם אתם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם: למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, והייתם קדשים לאלהיכם: כימי השמים על הארץ: כל עוד העולם קיים. ∞ ציצת: חז"ל ביארו את המילה כמדברת בצרור של ארבעה חוטים שכופלים אותם ומחברים אל נקב המצוי בפינות הבגד. כנפי: קצות. ונתנו וכו': את חוטי הציצית נהגו לכרוך יחדיו בחוט צמר הצבוע בצבע שהופק מחלזון מיוחד [שזהותו כבר איננה ברורה]. תתורו: תחפשו ותבקשו [מה שהלב והעין חומדים]. פרשת ציצית: לבישת הציצית באה להזכיר לאדם בכל עת את ה' ואת מצוותיו ולשמור אותו מפני פיתויי העין והלב. בימים קדומים לא נאמרה פרשה זו בקריאת שמע של ערבית [משנה ברכות ב, ב], כיוון שהחיוב במצוות ציצית הוא ביום בלבד.
|
|