|
|
עמוד:169
ונהדר בכבוד על המרכבה, זכות ומישור לפני כסאו, חסד ורחמים מלא כבודו. טובים מאורות שברא אלהינו, יצרם בדעת בבינה ובהשכל, כח וגבורה נתן בהם, להיות מושלים בקרב תבל. מלאים זיו ומפיקים נגה, נאה זיום בכל העולם, שמחים בצאתם וששים בבואם, עושים באימה רצון קונם. פאר וכבוד נותנים לשמו, צהלה ורנה לזכר מלכותו, קרא לשמש ויזרח אור, ראה והתקין צורת הלבנה. שבח נותנים לו כל צבא מרום, תפארת וגדלה, שרפים וחיות ואופני הקדש. זכות ומישור: צדק ויושר. מושלים: השמש והירח נבראו "למשול" ביום ובלילה [בראשית א, טז-יח]. מפיקים: : : : : מקרינים. קונם: בוראם. לזכר: לשם. ראה: ראה לנכון, רצה. ואופני הקדש: האופנים שבמרכבת ה' [יחזקאל א, יט]. אל אדון: פיוט קצוב בן כ"ב טורים ובו אקרוסטיכון אלפביתי. נושאו הוא בריאת המאורות והשבח שמשבחים כל צבא השמים את ה'. על פי צורתו הספרותית - ובעיקר בשל העדר חריזה ורמיזות אל המדרשים - נראה שהפיוט הוא קדום, אך שילובו בתפילה ידוע רק מראשית ימי הביניים. בארץ ישראל בתקופת הגאונים יכול היה החזן לגוון את התפילה ולהחליף את הפיוט "אל אדון" בפיוטים אחרים, אלפביתיים אף הם ודומים לו בתכניהם.
|
|