|
|
עמוד:157
והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך יהוה הממלכה והמתנשא לכל לראש: והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל: ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך: תפילת הלויים בימי נחמיה ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה: אתה נחמיה ט, ה-יא הוא יהוה לבדך, את עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם, וצבא השמים לך משתחוים: אתה הוא יהוה האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים, ושמת שמו אברהם: ומצאת את לבבו נאמן לפניך, וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו, ותקם את דבריך כי צדיק אתה: ותרא את עני אבתינו במצרים, ואת זעקתם שמעת על ים סוף: ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם, ותעש לך שם כהיום ∞ הנצח: גבורה וניצחון. כי כל בשמים ובארץ: כי לך וממך כל המצוי ביקום. והמתנשא לכל לראש: עליון מעל כל הראשים והמלכים. ∞ ושמת שמו אברהם: שינית את שמו מ"אברם" ל"אברהם" [בראשית יז, ה]. וכרות עמו הברית: כרת עמו את ברית בין הבתרים [בראשית טו]. ארץ הכנעני וכו': והולך ומונה עוד חמישה מן העמים שישבו בארץ. ותקם:קיימת. עני: סבל. הזידו עליהם: נהגו כלפי ישראל ברשעות [בזדון]. ותעש לך שם: שמך התפרסם. כהיום הזה: גלוי לעיני כל כאור השמש. תפילת הלויים בימי נחמיה: בספר נחמיה מסופר על מעמד רב משתתפים שבו כרתו בני ישראל, שבי ציון, ברית מחודשת עם ה', שבמסגרתה קיבלו עליהם לקיים את מצוותיו. במעמד זה קראו הלויים לברך את ה' על חסדיו עם עמו, והפסוקים הפותחים את הקריאה הזו שולבו כאן בתפילה היומית מאז ימי הביניים. מילותיו האחרונות של הקטע מזכירות את קריעת ים סוף, ומשמשות כחוליית מעבר וקישור אל שירת הים שבהמשך, ונראה שעל כן שולב הקטע דווקא כאן.
|
|